פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קעד:יא

דלא עט״ז ברכות מ״ג א׳ וע׳ טור משמע אף לכתחלה יצא בלא אמן אלא שבלא״ה מחויב לענות אמן ועסי׳ רי״ג ס״ב ורט״ו ס״ב ולדיעה א׳ לא מהני סברי וי״א דא״י בברכת חבירו עתוס׳ מ״ג ד״ה הואיל וב״י כאן אם כן ראוי שלא לצאת אלא כל א׳ יברך לעצמו לצאת כל הדיעות אבל ודאי המנהג כרמ״א. ע׳ לבוש כתב שאפשר לומר סברי על היין ואח״כ ברשות יע״ש עב״ח סברי מרנן (ורבנן ורבותיי) או סברי מוריי אבל לומר סברי מורניי שאין זה תיבה יע״ש. ע״ א״ר אות ט״ז י״ז י״ח לדיעה א׳ יש לברך בלחש תוך הסעודה שלא יענו אמן. כששותה כוס מברך תחלה ויטעום מעט אחר כך יאמר לחיים וכדומה דכבוד שמים עדיף וי״א שי״ל תחלה לחיים דכ״ה גדול הוא יע״ש ומתעטש יש לומר תחלה ברוכים תהיו ואחר כך לישועתך חדא דנענה תחלה ועוד דהם התחילו יע״ש: