פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסח:ה

אם עט״ז עתוס׳ ברכות ל״ט ב׳ ד״ה אבל ומ״ש ספק השר מקוצי דאפשר דוקא טמאה וטהורה ברירה (באין אוכל בטהרה כו׳) הא של עכו״ם דוקא של ישראל ושלא יקבע להלכה הרואה כן צוה לסלק כעין מ״ש במ״א ט׳ או היה מסופק דאפשר דוקא של ישראל או דוקא עכו״ם כי פת עכו״ם קיל טפי עי״ד קי״ב סט״ו בהג״ה ומש״ה ההכרח לסלק. או אפשר דמ״ש המחבר נזהר מסלק פת עכו״ם קאי ארישא גם כן בין אין נזהר ובנזהר אם אוכל של ישראל מסלק שלעכו״ם שלא יראה בושתו שנקי ומניחו משא״כ באין נזהר ואוכל של עכו״ם א״צ לסלק של ישראל כי אין בושת שרוצה בנקי ואין ניכר מעלת ישראל בו. ועא״ר בזה ומ״ש עוד עיי״ן מ״ש במ״א אות ט׳ וט״ז בזה ועי״ד בש״ך כ״א וט״ז ח׳ דאורח מיסב אצלו איכא איבה אם לא יבצע עליו על של עכו״ם מש״ה הותר לבצוע עליו ולכל הסעודה משמע רק רשות ע״ש ובסט״ז בהג״ה ובמ״א י״ב כתבנו דבתה״ד וב״י משמע דמצוה להקדימו:

והנה באין נזהר ושל עכו״ם שלם אפילו ושל ישראל נקי וגדול פתיתין שלם עדיף מעשר מעלות כמבואר ס״א מ״א א׳ ואם של עכו״ם חטים וישראל שעורים וכדומה י״ל מניח שתיהם יחד כבס״א ומשמע שם אפי׳ נגד כמה מעלות מעלה דמוקדם בקרא שקולים היה וירא שמים יי״ש עיין לבוש ס״א (מ״ש שקולים) ובנזהר מפת של עכו״ם והוא שלם ושל ישראל פרוסה צ״ע ויראה י״ש יי״ש יניח זה אצל זה ויבצע רק מכשר אע״ג די״א יבצע משתיהן כאן א״א ושם ג״כ י״א יבצע מפרוסה וענ״ץ וא״ר והנלע״ד כתבתי ואין להאריך:

ועיין בסי׳ קצ״ו א׳ לענין זימון ובמ״א א׳ י״ל אח״ד נזהר ואח״ד אין נזהר והשלישי לא אכל כ״א כזית דגן תבשיל או ירק כבסי׳ קצ״ז יע״ש ואיבה ליכא כ״א ברוב אוכלים פת עכו״ם לא א׳ וא׳ עש״ך י״ד קי״ב אות כ״א ועי״ד בסי׳ פ״ח בש״ך אות ב׳ משמע נזהר מפת עכו״ם ובפרט דרך נדר דאסור להעלות על השלחן שאוכל פת עכו״ם ע״ש: