פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסו:ב

כ״ב אמה עט״ז תראה במ״ש דשיעור זה הוי ודאי הפסק כיון כוונה גדולה למ״ש הדרישה (דפוס ברלין בסי׳ ק״ס ז׳ שייך לכאן) דהתוס׳ פרק אלו נאמרין בסוטה ל״ט ב׳ הוכיחו דכ״ב אמה הוי ודאי אבל אה״נ די״ל ה״ה פחות מכ״ב אמה הוי הפסק כדמוכח בזבחים ל״ג ואי״ה במ״א ג׳ אבאר. והביא דברי רש״ל בתשובה סי׳ ל״ד ועסי׳ קס״ה דהרא״ש היה נזהר שלא להפסיק ושלא לדבר והיינו בדיבור א׳ הוי הפסק ובשתיקה כ״ב אמה ע״כ אמר תרתי עב״ח כאן ועמ״א אי״ה שם יבואר:

ואם שהה יותר מכ״ב אמה מ״מ אין מברך שנית ענ״י ולא נוטל ידיו ובלבוש כתב כ״ב אמה הוי הפסק והיסח הדעת היא ל״ד כל ששמר ידיו לאו היסח הדעת הוי אפי׳ כל היום מתנה שחרית כבסי׳ קס״ד ס״א אלא דלא הוי תיכף: