פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסו:א

י״א עט״ז (וכ״כ באר הגולה ב׳ שכ״מ מברכות כ״ב ב׳ כו׳) ותי׳ הט״ז דהא דאמרו ברכות מ״ב א׳ שלש תכיפות תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה תיכף לנט״י ברכה אמים אחרונים (שכן אמר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא יע״ש ברש״י) ואף ביושב כך כל ששהא כ״ב אמה הוי הפסק משא״כ בין נטילה להמוציא דוקא מעשה ועסק (או דיבור אסור וכמ״ש בקס״ה שהרא״ש היה נזהר שלא לדבר גם שלא להפסיק יותר מכ״ב אמה עמ״א ד׳ שם) ועסי׳ קע״ט בט״ז ומ״א א׳ ואפשר כ״ב אמה ודאי אסור בבהמ״ז דלא הוי תיכף יע״ש ובגליון הש״ע נרשם עסי׳ קע״ד ס״ז במ״א שם אות י״ד דס״ל דאסור להפסיק בין נטילה להמוציא וכאן כתב רק טוב (דיותר היה לחוש למ״ד קודם נטילה לא פטור) אלא שאני התם דמפסיק בעסק ודיבור הוי הפסק וכאן בשתיקה מיירי: