פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסד:ב

לא יטנפם עט״ז כפי דעתי ההדיוטית כיון אדונינו ז״ל כוונה מיוחדת כמו שאגיד ז״ל הטור בס״ה פוסק דוקא ע״י דחק וכ״כ הר״ר פרץ ודוקא היכא דל״ש מיא ודוקא שחרית ודוקא שלא יטנפו אבל א״א הרא״ש ז״ל מתיר אפי׳ שלא ע״י דחק מיהו פירש״י שיזהר מלטמאם ומלטנפם והקשה ב״י ומיהו פירש״י הא הרר״פ נמי ה״ק ועוד י״ל לאיזה צורך הביא כלל הך ודוקא שחרית ולא יטנפם כי אין שייכות לדחק ותי׳ הט״ז דהתוס׳ בחולין ק״ו ב׳ ד״ה נוטל הקשו לרב מהא דהנוטל לא יקדש וגם תיכף לנט״י סעודה ואין מפסיק כל היום ותי׳ ר״ת ב׳ תירוצים א׳ שחרית דוקא הא שאר היום אסור להפסיק כלל תי׳ הב׳ דשחרית לאו דוקא לדינא אלא דרב אע״ג דלא בעיא דחק גדול (היינו או חוץ לד׳ מילין או אפשר תוך ד׳ מילין כל שרחוק הרבה הוי דחק גדול) מ״מ הא דמהני תנאי היינו באין לפניו כ״א ע״י טורח קצת הוא דמהני תנאי הא מצוי ממש לא מהני תנאי ומש״ה אמר שחרית בנטילה א׳ סגי גם לאכילה הא בשאר היום ויש לו מים לסעודה למה יטול קודם לכן הרבה ויתנה לא מהני ולפ״ז מהא דהרר״פ דכתב לא שכיחי מיא י״ל כתי׳ הב׳ של התוס׳ ואכתי לימא אף בלא דחק גדול ומנלן דהרר״פ סובר כלישנא דוקא דחק גדול ולזה הביא דוקא שחרית ובהכרח דסברתו דוקא דחק גדול דאל״כ אלא כרב א״כ מנא ליה דרב מיירי בדוחק קצת הא סתמא קאמר וקושיא דר״ח מע״פ וקידוש לק״מ כיון דוקא שחרית ש״מ דחק גדול בעינן כלישנא דאמר כן ושחרית ממילא משמע או מוכח מר״ב והבן זה. ורא״ש מיקל לגמרי אף במצויים לפניו ממש מהני תנאי וגם חולק ואמר דל״ד שחרית וקושיית התוס׳ שם (דהשתא ל״ש ב׳ תירוצים) מתרץ כהר״י דשאני בשעת סעודה אסור להפסיק עב״י ומש״ה אמר אע״ג דפליג הרא״ש אהרר״פ בשני חלוקות הא לטנפם מודה ליה ושכ״פ רש״י דסברא הוא ועט״ז אי״ה באות ג׳ מזה: