פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסב:ב

חיבור עט״ז השמיט מלת לחולי״ן שהביא מהרי״א עמ״ש באות א׳ מזה ומ״ש ויש חולקים הוא הערוך והרר״י צ״ע למה לא הרא״ש כמ״ש המ״א בדברי הגאונים. ואתה רואה שסובר הט״ז דיעה א׳ הוא הרא״ש (דלה כמ״א) והלשון מוכיח כן שלא יצאו המים ולא שמא יצאו כמש״ל ועמ״א וה״פ שיגביה דוקא לא ישפילם לרא״ש כמהרי״א או דחוץ לקשר מקום טומאה ולא מקום טהרה שיטהרו שניים לראשונים או כעין חששת הרשב״א עמ״ש כאות א׳ ובמ״א והר״ב בהג״ה דכתב ה״ה משפילן הוא י״א ומחלוקת הוא וכמ״ש הב״י דלא כמהרי״א וז״ש אבל אם נוטל עד זרועו כלומר למ״ד כן כרי״ף תו א״צ להגביה ה״ה משפילן מתחלה וסוף שפיר דמי כמ״ש מהרי״א ז״ל ואמר כן ולא והיינו למ״ד בעבור שכתב בסימן קס״א סעיף ד׳ וראו״י לנהוג כדעת הראשון משמע לחומרא בעלמא כמ״ש בב״י מלא חפני טיבותא והא חומרא דאתי לידי קולא שישפיל ידיו ולמ״ד עד הקשר אסור להשפיל אלא דודאי אף למ״ד עד הקשר שניים מטהרין ראשונים חוץ לקשר כמו בתרומה כמש״ל במ״א ובט״ז א׳ רק חששא שיתן ראשונים חוץ לקשר ושניים עד הקשר כעין מ״ש הרשב״א ואם מחמיר תמיד ונותן עד הזרוע לית חששא כי במקום שנותן ראשונים נותן שניים. ויש חולקין הוא הערוך דאף חוץ לזרוע מקבלים המים טומאה ויש חששא דרשב״א הלכך דוקא יגביהם ולא ישפילם והרר״י ג״כ למה שהגיה הב״ח שיגביהם אף לדעת הרי״ף וכמ״ש באות א׳ יע״ש. ומ״ש הטעם הואיל וחוזרים לתוך נטילה ומשנה דפ״ב דידים איך יתורץ לדעת הערוך עיין בדרישה. והנה בלבוש כתב דיעה א׳ כרא״ש כמבואר שם ועמ״ש רמ״א וישפילם כתב ויש אומרים יע״ש ואמנם מ״ש וי״א דאם נוטל עד הזרוע א״צ להגביה ולא להשפיל משמע דאף אם מגביה תחלה ואח״כ משפיל שפיר דמי וא״י מאן י״א דאם יגביהם אח״כ ישפילם קודם הניגוב המים שיצאו חוץ לזרוע אין נטהרים אף בשניים חוץ למקומן ואח״כ כשישפיל יזובו המים טמאים לתוך מקום הנטילה ויטמאו היד וצ״ע כעת: