פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קס:ט

אבל עט״ז ומשמע אף הם רביעית ויותר ושפך בב״א דליכא מים טמאים כלל מעיקרא אפ״ה הם כשופכין ואין ראוין עוד לנט״י משא״כ כשנוטלין שנים בב״א אפילו זע״ג זה שרי עיין סעיף י״ג ומ״א אות ך׳ ועא״ר אות ך׳ לחלק בין יוצא מבית הכסא ובין נט״י ולפי מ״ש הטעם משום שופכין אין לחלק:

מ״ש הט״ז וטעם דמקילים בספק נט״י ספק דרבנן לקולא אע״ג דמברכין ענט״י ויש חומר לא תשא עיין רש״י י״ל כיון דהנטילה כשירה לית כאן לא תשא ובפתיחה כתבנו דטהרת ידים הקילו יותר משאר ספק דרבנן אף נגד חזקה ואף בס״ס לחומרא עמ״א אות י״ג יע״ש ועב״י בשם הר״ר מנוח כתב טעם דנט״י עיקרו מדרבנן וספק דרבנן לקולא והנה רש״י בשבת י״ד א׳ פירש ב׳ פירושים א׳ דעסקניות בטינופת ומאוס וב׳ שמא נגע בטומאה ובפתיחה כתבנו שהר״מ ושיש כמה הוכחות דפי׳ רבותיו אנו תופסין לעיקר שמא נגע בטומאה והלבוש בקכ״ח סק״א תפס זה הטעם שמא נגע בטומאה לעיקר. ולפ״ז אני העני מסופק הרבה במ״ש הש״ך בי״ד ק״י בדיני ס״ס אות ח״י בגבינות עכו״ם ספק אם זו או לאו א״א ספק דרבנן לקולא הואיל ואסרוה מחשש איסור תורה הא בנט״י בתרומה עשאום שניים מחשש שמא נגעו בראשון ולמה הקילו בטהרת ידים מחמח ספק דרבנן לקולא וכ״ת בחולין משום סרך תרומה הא בורכא דהר״מ פי״א ממקוואות הי״א כ״כ בתרומה ובפתיחה כתבנו דסובר הר״מ כפי׳ רבותיו ואפ״ה טהורים אם לא דנימא דהקילו יותר בנט״י משאר ספיקות. שוב ראיתי שזה טעות דנגע בראשון מ״ה טהור ולשמא נגע באב בהכרח לא חיישינן והבן:

מ״ש המחבר בס״י בריות המים עמ״ש במ״א אות י״ו מזה אי״ה. גם מ״ש הר״ב וריסקן דלא עדיף משלג יבואר שם אי״ה:

מ״ש המחבר בס״ג מלח נוטלין לידים עס״י תס״ב במ״א אות ז׳ אי דוקא מלח שלנו ממים הוי כמים אבל מלח שחופרין מקרקע הוי מי פירות ותליא בפלוגתא אי נט״י מי פירות: