פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קס:י

אלא במים עט״ז יש בכאן מקום עיון בדבריו. וכפי הנראה כמו שציין באר הגולה אות שת״א דיעה א׳ הראב׳ד (וכ״ה בתוס׳ ברכות נ׳ ב׳ ד״ה בורא) נט״י רביעית כמקוה דמחטין וצינורות בקרקע ברביעית סמכו בכלי כו׳ ודיעה ב׳ הרשב״א ודיעה שלישית במחבר רש״י ברכות שם ולפ״ז דיעה ג׳ מחמיר אהרשב״א דלרשב׳א אף ביין נוטלין ודיעה ג׳ דוקא שאר מי פירות נוטלין אבל יין שנשתנה לעלויא ומברכין פה״ג תו לאו מי פירות הוי (דמי פירות שם לווי הוי בכלל מים) ואיפכא הוה ליה להמחבר לסדר י״א ג׳ קודם י״א ב׳. וזה דלא כמ״ש הט״ז דיעה א׳ רש״י כי לרש״י בשאר מי פירות חוץ מיין שרי לנט״י ועא״ר כ״ה גם מ״ש על הרשב״א בתה״א בית ששי שער שני (קל״ט א׳) יש בו מהעיון והנה י״ל להכי קשיא ליה מדכתב הרשב״א שם בין למר (ר״א ולמר חכמים) ולמר הטעם דמזלזל ביין שקובע ברכה לעצמו ודיעבד עלתה נטילה כי התוס׳ שם ד״ה כמאן כתבו דשמואל בממאיס מודה דאסור לזלזל אפילו באין קובע ברכה לעצמו ור״א כשמואל ומוסיף כו׳ ורבנן דר״א כשמואל ולאו מטעם דאזלי לשיטתם שקודם נתינת מים קובע ברכה לעצמו אלא דלרבנן אין הטעם כלל משום קובע ברכה דפת נמי קובע ברכה ונשתנה לעלויא ואפ״ה אמר שמואל דעושה צרכיו בפת ואי הטעם דאין לזלזל בדבר שקובע ברכה לעצמו אין לחלק בין ממאיס או לאו אלא רבנן לא ס״ל כלל הטעם דקובע רק הטעם דממאיס וממילא אף בשאר דברים שאין קובע ברכה לעצמו כמו מי פירות לרבנן אין ליטול לידים לכתחלה וא״כ קשה למה פסק הרשב״א בתה״א כר״א ביין דוקא כו׳ ולפ״ז מ״ש הרשב״א בתה״א ומסתברא בין למר ולמר לא אמרו אין נוטלין לידים אלא שאסור לזלזל ביין מאחר שנשתנה לעלויא וקובע ברכה הוא סיום דברי ר״א ולרבנן משום הפסד אוכלין ומשקין ופסק כר״א הא במי פירות נוטלין לכתחלה ואמאי ותי׳ דהרשב״א מפרש טעמיה דר״א ואיהו ס״ל אה״נ דלרבנן אף שאר מי פירות אין לזלזל בממאיס (מ״ש קודם מים דוגמא נקיט לר״א) אבל הש״ע שכתב לפסק הלכה י״א בקובע ברכה אין לזלזל ובקע״א ס״א פסק דממאיס אסור אף באין קובע ברכה ועא״ר כ״ד כ״ה ולמ״ש א״ש אבל ממ״ש בקצר שם משמע דלפסק הלכה מחלק כן בין קובע ברכה לעצמו או לאו גם יתר דבריו צ״ע והרוב דעות בזה: