פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קס:ה

יש עט״ז בתה״ד סימן ר״ח שמים פסולים בכשירים בטלים במיעוטם ועמ״א ז׳ משמע דבטלים ברוב משהו כ״ש די וא״צ חד בתרי כמו מים שלא לנו בתנ״ה וכ״ש ששים דא״צ דכל שאין תלוי בטעמו בטיל הוא חד בתרי ואף באינו מינו אם יצוייר שאין ניכר:

יראה לי מים שבלועים מאיסור חם האור בשלו בכלי ב״י מנבילה כל שאין שינוי מראה אף דאסורין לשתיי׳ כשרים לנט״י דראוין לבהמה ואף להב״ח בס״ה דגילוי מטעם דפסול לשתות נראה להתיר בכאן כ״ש להב״י הטעם דסכנה הוא יע״ש ומים הבלועים מאיסורי הנאה נמי כפי מה שהעליתי בפריי לי״ד חוץ מדמי איסור שבו מותר בהנאה (עי״ד פ״ז ס״ו בהג״ה) ואפילו מים האסורים בהנאה לגמרי מע״ז אפילו הכי אם אין לו מים אחרים יטול בהם דאפילו מצוה דרבנן לאו ליהנות נתנו כמ״ש בפתיחה כוללת. ומיהו לכתחלה אין לעשות כן דמסתמא יש בו גם הנאה קצת שרוחץ ידיו ומידי דהוי אמר קונם ישיבת סוכה עלי (עש״ך רט״ו ואי״ה יבואר) ה״נ נהנה הוא בכך ודיעבד עלתה לו נטילה כדאמרן כאן ואם שמים צריכין שיעור עסי׳ תרמ״ט ס״ג לענין כתותי מכתת שיעוריה ואי״ה יבואר שם. ועמ״ש במ״א י״ב מזה אי״ה: