פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קס:א

בין עט״ז. יש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י הנה נטילת ידים למדו מכיור כמ״ש הב״י בשם הרא״ה כאן ושם מים יתירא כתיב לומר שלא נשתנה (זה לפי׳ הר״מ פ״ג דסוטה ה״ט משא״כ לרש״י סוטה ט״ו ב׳ במי סוטה אע״ג דלא כתיב מים יתירא לרבנן משמע דבהוייתן יהיו עמ״א א׳ והבן) והר״מ ז״ל פ״ה מה׳ ביאת מקדש הלי״ב מי כיור כמים הכשירים לטבילה והא״ר אות ב׳ הביאו ואמת במקוה מי צבע כשר ונשתנו מעצמן כשר חד טעמא הוא כמ״ש הכ״מ פ״ז דמקוואות ונלמוד מדין הדיח סלי זיתים מקוואות פ״ז מ״ג והטעם כל דלית ממשות שם כשירי׳ המקוה בשינוי מראה וא״כ ה״ה נשתנו מחמת מקומן כל שאין בהם ממש כשר וא״כ נימא ה״ה בנט״י דמי צבע ומקומן כשירים במקוה וק״ו הוא בד״ת כן כו׳ אבל אם נאמר דנט״י אסמכוה אמי חטאת כבסימן קנ״ט במ״א א׳ א״ש דהתם במי חטאת פסק הר״מ ז״ל פ״ד דפרה הי״ד מחמת עצמן כשירה וכ״ה במשנה פרה פ״ח מי״א הא מי צבע מקומן פוסל ה״ה כאן מי צבע פסול הא מעצמן כשירים וזהו שדקדק המ״א ב׳ ממי חטאת כאמור. גם מ״ש הכ״מ פ״ז דמקוואות מקוה מחמת עצמן כשירי׳ נלמוד מסלי זיתים י״ל מפ״ח דפרה מי״א דאפילו לחטאת כשר. גם מ״ש בי״ד ר״א סעיף כ״ח במעיין אין שינוי מראה פוסל צ״ל הא דפ״ח דפרה מי״א חטאת חמור יותר. עוד אבאר לך שמ״ש המ״א אות א׳ דנשתנו וחזרו כשירים סוטה ט״ו ב׳ הנה נראה לימוד ערוך פ״ז דמקוואות הי״א בראב״ד ובס׳ בעלי הנפש ובשאר פוסקים דשינוי מראה מהני כשחוזר לברייתו ואם נאמר דאסמכוה אמי חטאת גם שם מהני חזרת המראה כבמשנה י״א ס״ח דפרה באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ימתין עד שתצל אלמא מהני ור״ע אומר א״צ ופסק הר״מ פ״ו מפרה כר״ע הואיל ואין מעורב כ״כ ביחד א״צ להמתין ולפ״ז יפה עושים העולם שאין נזהרין ונוטלין לידים מים שנשתנו מראיהן מחמת עפר וצרורות שנפל לתוכן וק״ו מקידוש דא״צ להמתין ודוקא קומוס וקנקנתום שמעורב וא״א להפריד משא״כ זה בזמן מה יצלו ואין מחוברין וכאלו הוצלו דמי. זהו הנראה לי העני בכאן ובי״ט טיט הנרוק נמי מה״ט הוא ואי״ה שם יבואר עמ״ש בט״ז אות וי״ו מה דשייך כאן בזה: