פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנט:ז

מ״ש בשם רש״ל הוא על סעיף ה׳ כלי מלא נקבים כשר ורש״ל פוסל מידי דהוי כלי עץ דבטומאה שיעורן כרימונים אפ״ה בנט״י ככ״מ פסול ה״ה כלי מלא נקבים כו׳ וכתב הט״ז דבכלי העשוי מתחלה לישב ע״י סמיכה מודה רש״ל דכשר לנט״י הואיל וכלי שלם הוא. והנה י״ל כלי שטף פסול בכ״מ דאין מחזיק רביעית מיקרי ואף אם מחזיק רביעית למטה פסול עכ״פ למעלה ששם אין מחזיק רביעית משא״כ כלי טיטרוס מלא נקבים עשוי לקבל כך. ולהלכה באותם כובעים של לבד שקורין קאפלוש או יארמק״ע של עור אם שלם ויושב שלא מסומך ומקבל רביעית ע״י הדחק יטול ולא יברך ענ״י ואם ירצה להחמיר עוד יאכל בבתי ידים עסי׳ קס״ג ס״ח. ומ״ש מגי״ס ק״ן שיש נקב גדול למעלה אע״ג שהוא לנוי אין נוטלין דרך פיו וגי״ס ק״ן שהובא במ״א אות ד׳ הוא שלם אלא שבולט למעלה פיו וכמ״ש שם אי״ה:

כגון עט״ז כדלקמן סי׳ קס״ב סעיף ד׳ וה׳ יע״ש ועמ״א אות ז׳ והא דנהגו כר״ת היינו שכבר נטל ידו אחת מרביעית ואח״כ שופך מים מכלי לאותה יד ושופך מיד ליד בזה מקילין כר״ת. וע׳ סי׳ ק״ס סעיף י״א בהג״ה ובמ״א ט״ו ולפ״ז חבירו שנטל בחפניו מים אע״פ שלא נטל ידיו יוכל להחזיר המים לכלי ויטול חבירו באותן המים דשלא בשעת נטילה לא נטמאו המים ודע בכל מה דאמרי׳ לכתחלה אין עושין כן ודיעבד אם יש עוד מים יטול בלא ברכה כבסי׳ ק״ס סי״א בשם הראב״ד הא שרעקתא דמיא זיל נט״י והוי יודע דאע״פ ששפך על ידו רביעית בב״א והם בכלי למטה אין ליטול ממנו לידים אחרים עסי׳ ק״ס סי״א בהג״ה ומשמע אפי׳ שפך רביעית בב״א דהא תה״ד ברנ״ט הוכיח ממים שהנחתום מצנן ידיו דכשירים אלמא כל שלא בשעת נטילה כשירים ומה קושיא שיש הרבה מים בכלי רביעית ויותר ועסי׳ ק״ס ס״א וקס״ב ס״א רביעית בב״א א״צ להגביה ידיו מ״מ אין ליטול עוד מאותם המים אפי׳ היו רביעית בב״א ואפי׳ היו ידיו נקיות בלא שום לכלוך ועסי׳ ק״ס בט״ז ומ״א ד׳ ו׳ וע׳ במ״א בסי׳ ק״ס אות כ׳ גבי שנים שבאו ליטול ואי״ה יבואר עוד: