פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנט:יב

ואם היתה מוטה עט״ז פ״ק דידים (ט״ס פ״ג) מ״ה מניח בין ברכיו (ומנענע בכל פעם ומש״ה מודה ר״י) ומטה על צדו ונוטל והקוף כו׳ ר״י פוסל בשני אלו פירוש בקוף ומטה (דל״ת בשני אלו היינו חש״ו וקוף דכליתנהו דמי כנראה מהרא״ה ז״ל בב״ה בית ששי שער הרביעי יע״ש) והנה יש בכאן שלש שיטות א׳ הר״מ בפ״ו מברכות הל׳ י״ג וי״ד ופי״א דמקוואות ה״א וטור ורא״ש סוברים דת״ק נמי כח נותן בעינן עכ״פ כמו קוף וכ״ש מטה בעצמו החבית ומניחה כל היום חשיב נמי כח גברא הואיל וע״י מעשה א׳ נשפכין כל המים ור״י חולק ל״מ בגוף דכח אדם בעינן אפילו מטה נמי לאו כח גברא ולפסק הלכה הר״מ פסק כת״ק דרבי׳ נינהו וכח נותן עכ״פ בעינן ומש״ה אריתא דדלאי המוזכר בס״ז (חולין ק״ז א׳ רב פפא כו׳) אין נוטלין דלאו כח גברא ל״ד אלא דליכא כח נותן וכ״ש לשכשך ידיו בכלי תוך הכלי דאין נטילה דלית כח נותן כלל דלא כה״ג המובא בס״פ וכ״פ הר״מ ז״ל פי״א דמקואו׳ ה״א וכמ״ש הב״י בבד״ה והרא״ש והטור פסקו כר״י ואפשר דסברי לת״ק כח נותן לא בעינן וסוגיא דאריתא כר״י ומש״ה פסקו כן והרשב״א בתה״א בית ששי שער הרביעי פסק כת״ק דאפי׳ כח נותן לא בעינן כלל ופסק כבה״ג בשער השלישי ורביעי דתוך הכלי שפיר הוי נטילה ומזה ראי׳ דלא בעינן כח נותן כלל יע״ש ואריתא דדלאי לאו כלי הוי ופסק כח הכלי וכח גברא ל״ד אלא דפסק כח הדלי שהוא כלי. (בתה״א לכאורה סתירה משער שלישי כ׳ בשם הרמב״ן דאריתא כלי המחובר לקרקע נראה כטבילה וטבילה בשאובין ליכא ובשער הרביעי כתב אריתא לאו כלי הוא וי״ל כי הרמב״ן סובר אריתא כלי הוא וחוטט לקבל צרורות עמ״ש במ״א אות ח׳ ומדאמר ר״פ אין נוטלין דלאו כח גברא ואין מטבילי! דשאובין משמע דה״פ אין מטבילין אפי׳ בלא טעמא דכח גברא והא לבה״ג מושך בתוכו ש״ד ואין מזיק שאובין רק היל״ל אין מטבילין מנוטלין דלאו כח גברא כלומר כלי אלא אריתא כלי הוא וסוגיין כר״י וה״פ אין מטבילין אפי׳ לת״ק דא״צ כלל כח נותן אפ״ה מחובר לקרקע דמיא לטבילה ובשאובין טבילה ליכא ובתורת נטילה שיקלחו על הידים ליכא כר״י אבל הרשב״א לדדיה סובר אריתא לאו כלי הוא וכח גכרא כלומר כח כלי וכת״ק אתיא ואין מטבילין דכבר שאוב מדלי וכרמב״ם דשאובין בקרקע אין עולה טבילה כבסי״ו נ״ל והבן):

והשתא המחבר ז״ל בס״ח וסעיף ט׳ ויו״ד לכאורה זיכה שטרא לבי תרי דפסק בשעת הדחק יש לסמוך על בה״ג ובס״ט מוטה לא עלתה נטילה משמע אפילו דיעבד ונוטל ומברך ולבה״ג א״צ כלל כח נותן ואפשר זה כוונת המ״א אות י״ז ועסי״ח כלומר סעיף י׳ וסעיף ח׳ כדאמרן וצריך לומר דהמחבר סובר דתוך הכלי עדיף טפי ממוט״ה בארץ וצ״ע. ומ״ש הט״ז כח גברא ל״ד רק כח נותן לר״מ אבל הש״ע פסק כח גברא דוקא ומ״ש בקוף כ׳ יש פוסלין כמ״ש הט״ז אות י״ו וכפירוש הראשון דר״ש בפ״ק דידים לא כב״ח שהגיה פי׳ השני עא״ר אות י״ד. ומ״ש הטור מוט״ה מעצמה משמע הא אפילו מטה אדם פסול הטור ורא״ש דפסקו כר״י הקשה כן הב״ח ותי׳ דאם מטה אדם ומנענעה כל רגע שהניח כך הוי כח גברא יע״ש והט״ז תי׳ בע״א ועיין אות י״ג מזה יע״ש: