פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנח:יב

שגם עט״ז המ״א באות ט״ו תי׳ זה דלא פלוג יע״ש. והט״ז לא הונח לו בזה דבשלמא מה שנהגו אחר נט״י קודם מים שניים שפיר עובר לעשייתן משא״כ לטעם ב׳ לאחר מים שניים קודם ניגוב במטביל ושופך רביעית בב״א אין מברך אחר עשייה ממש משום לא פלוג ונהי דאם שכח מברך אח״כ מ״מ משום לא פלוג אין לעשות כן. ומ״ש לאחר ניגוב מטור כו׳ י״ל דהטור לכתחלה קאמר דהוי עובר לעשייתן ודיעבד אח״כ שרי כמ״ש המ״א ט״ז דל״ק מקס״ח דנראה ונדחה כו׳ וכהנ״א פ״ק דברכות הביאו הד״מ כאן דמחלק בין מצות דמברך אח״כ ובין נהנין דאסור כו׳ דאין מברך אח״כ הביאו הש״ך בי״ד י״ט ג׳ א״כ אין קושיא מקס״ח אלא דמ״א כאן וש״ך שם העלה דאף במצות אין מברך אח״כ ספק ברכות לקולא. והנה יש תקנה לעשות צרכיו וליגע בגופו וליטול ולברך עסי׳ קס״ד בט״ז מ״א ה׳ וז׳ והוי ס״ס ומברך גם קודם אכילה י״ל אף רש״ל שם מודה לזה ומ״ש בידים טהורות בלא נגיעה לא הבינותי דשם לענין מתנה שחרית ומניח בבתי ידים הוי כלא היסח הדעת ומ״מ לדידן דע״י מפה אסור כבסי׳ קס״ג א״כ מברך אח״כ קודם אכילה וע״ל נט״י סובל ג״כ לעבר לפעמים וצ״ע: