פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנה:א

פת שחרית עט״ז ועמ״א אות ג׳:

ודע דשיעור פת שחרית כביצה ושותה אח״כ משקה אם יש לו וא״ל מים כדאמר בבא מציעא ק״ז ב׳ פת במלח וקיתון מים ופירש״י אם אין לו יין ובסוכה כ״ו א׳ עראי חוץ לסוכה כדטעים בר בי רב ועייל לכלה והיינו כביצה כמ״ש הרא״ש ורשב״א בשבע שיטות ומ״ש רש״י טועם מלא פיו ושותה ה״פ טועם מלא פיו אכילה בב״א ובית הבליעה מחזיק כביצה ושותה אח״כ משקה ואפ״ה עראי הוי אכילה ושתייה כזו דלית דואכלת בכזית או כביצה ושבעת שתייה המבואר בקצ״ו ס״ד בהג״ה אפ״ה הוי עראי לסוכה:

והנה פת בעינן מה׳ מיני דגן וברך לחמך וסתם לחם הכי הוי ככל לחם בתורה לאפוקי תבשיל מה׳ מיני דגן אין זה בכלל פת שחרית וע׳ תוספות ברכות ל״ז ב׳ ד״ה אמר רבא שרבינו דוד ממי״ץ היה שורה במים שלא לברך המוציא משמע דהוי נמי פת שחרית:

הא דאמרינן בשבת ל״א א׳ נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה ובסנהדרין ז׳ א׳ תחלת דינו על ד״ת ובתוס׳ סנהדרין ב׳ תירוצים א׳ בלא למד כלל תחלת דינו על דברי תורה ובלא קבע תחלה משא ומתן עב״ח והטור לפי׳ הב״י ודרישה סובר לאו סדרא נקיט ותחלה על ד״ת ובי״ד רמ״ו סי״ט ובר״מ פ״ג מה׳ ת״ת ה״ה סובר כטור או כתי׳ הב׳ של תוס׳ מדלא חילקו בין לא למד כלל או לא קבע. ומ״ש הר״מ לפיכך יעסוק בין לשמה או שלא לשמה שבא לשמה לכאורה אין תלוי זה בזה וי״ל כתי׳ הב׳ בתו׳ תחלת דינו מענישים על ד״ת שהלימוד מביא למעשה כמ״ש בפ״ק דקדושין מ״ם ב׳ א״כ נ״מ טובא במה שלומד שלא לשמה דאע״פ לעוה״ב אין לו שכר ובשמאלה רק עושר וכבוד מ״מ נ״מ טובא שיודע ליזהר ועושה מצות כתיקונן ואפשר שזה בכלל מתוך שלא לשמה בא לשמה בעסק המצות וה״ה ללימוד לשמה והבן זה ואי״ה בס׳ המגיד אבאר עוד: