פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:ו

אפילו עט״ז בחידושינו כתבנו שיש ג׳ טעמים הא דכרכין אין נמכרין א׳ אחרים נתנו ג״כ וא״א למכור חלקם ב׳ אפי׳ בנו משל בני העיר לבד הקדישו אח״כ לכל וא״א למכור חלקם הג׳ הואיל ורבים מתפללים בה חמירא קדושתה וא״א להוציא לחולין והמעיין בב״י כאן הביא רק ב׳ פירושים ראשוני׳ ובתוס׳ מגילה כ״ו א׳ ד״ה כיון כתבו כיון דלדעת רבים נעשה חמורה קדושתו משמע כפי׳ השלישי ועמ״א אות י״ו. ויש בכ״א חומרא וקולא אם נתנו אחרים לא מהני תלו בני העיר בדעת היחיד כמ״ש המ״א אות י״ב קולא בבנו משלהם. לטעם הב׳ חומרא בנו משלהם הקדישו לרבים וא״א למוכרם קולא בתלו בדעת היחיד. ולהנך ב׳ טעמים אם בנו להם אחרת מותר למכור זאת הישינה ולטעם השלישי הואיל ורבים מתפללים שם מכל העולם חמורה קדושתה וא״א שתפקע קדושתה אף על המעות ממילא אף בבנו אחרת אין מוכרין כמ״ש המ״א אות וי״ו וקול׳ אם מוכרין שתהיה ביה״כ להתפלל בעשרה שפיר דמי אין מוציאין מקדושה. גם מרחץ ומקוה וכל צורכי רבים לטעם הג׳ מוכרין דל״ש קדושה ולב׳ טעמים ראשונים אסור וכפי הנראה ממ״א דכולהו חיישינן אבל הט״ז דכתב רק טעם השני דיש לרבים חלק בה קשה למה ליחיד מוכרין ואפילו לטעם השלישי הא רבנן מודים לר״מ דשל יחיד דא״א בו קדיש וברכו וקדושה לית בה קדושה (דבבית נמי אדם מתפלל ביחידות) והא דמוכרין משל רבים ליחיד דאף לחול גמור מוכרין לדידן בר מד׳ דברים ובזט״ה במא״ה אף לד׳ דברים כמבואר בס״ט וכ״ה ברש״י כ״ז ב׳ ד״ה ורבנן וכבר הקשינו בזה לעיל יע״ש וצ״ע ועמ״ש אי״ה במ״א מזה. ועמ״א א׳ ועמ״ש אי״ה באות ז׳: