פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:י

ויש עט״ז ציין באר הגולה יש מי שאוסר הרמב״ם והמעיין בב״י יראה דלפמ״ש בה״ת פי״א הי״א דמותר דוקא בזט״ה במא״ה שרי הא גוף הדמים לא ה״ה ס״ת מותר שרי אבל י״ל יש מי שאוסר הוא דעת הב״י בעצמו שהקשה לרא״ש דמדמה ס״ת של יחיד לזט״ה במא״ה בביה״כ דרשאים לכתחלה למוכרה משא״כ בס״ת דעביד איסורא דאין רשאי כ״א ללמוד ולישא אשה ולפ״ש אימא דיעבד אסור לחולין ותי׳ דרא״ש סובר דס״ת של יחיד שרי אף שלא ללמוד תורה ואם כן הוא היש מי שאוסר דאנן פסקינן אפילו יחיד אסור למכור אא״כ ללמוד עי״ד ע״ר ולפ״ז אף המותר אסור וקולא יחיד בתשמישי קדושה וכדומה שרי גוף הממון דהוי כזט״ה במא״ה ולכ״א מהפירושים קולא וחומרא ואמנם המחבר בס״ז סתם זט״ה במא״ה הגוף הממון שרי ע״כ כאן דאסור הוא דשאני ס״ת מאינך דברים כמ״ש בב״י דההיא עבר ומכרו דאין רשאין כ״א ללמוד כו׳ ובדיעבד נמי אין רשאי להוציא המעות כ״א ללמוד ולישא אשה ולפ״ש. ובתרתי פליגי היש מי שמתיר לכתחלה עם יש מי שאוסר אף דיעבד ובלבוש משמע יש מי שאוסר דאין כח ביחיד הא זט״ה במא״ה מודה דשרי ועמ״ש במ״א אי״ה אות כ״ג מזה ועש״ך י״ד ע״ר א׳ ואי״ה יבואר במ״א וכאן אין להאריך בזה: