פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קמג:א

ואם עט״ז. הנה בכאן משמע דסובר דג׳ דיעות יש. א׳ דעת מהר״י ביר״ב רבו של הב״י ז״ל דכל שנמצא טעות אם גמר הקריאה ובירך לאחריה ואח״כ נמצא טעות דיעבד עלתה הקריאה בס״ת פסולה ומשלים עד מנין ז׳ בשבת או ה״ו בי״ט ויוה״כ וד׳ וג׳ בר״ח וחול בספר כשר (וכ״ה בב״י בי״ד רע״ט ולבוש שם וז״ש כאן ומשלימין וא״צ לקרות ז׳ מחדש) דסומכין דיעבד על הר״מ בתשובה דבפסולה עולה הקריאה והא דחיסר אות א׳ לא קיים מ״ע וכתב ס״ת יע״ש בב״י י״ד רע״ט והר״ן הוסיף דקריאה תקנת נביאים הוא ואין מעכב דיעבד דהא דאין בין ס״ת לתפילין ומזוזה היינו בחיסר אות אחת לא קיים מ״ע דכתיבה אבל לקרות תקנת נביאים הוא יע״ש וכ״כ הלבוש בי״ד רע״ט סעיף ב׳ יע״ש ולפ״ז פ׳ פרה וזכור שי״א דהוי ד״ת צ״ע בזה די״ל דבס״ת פסולה לא מהני אפילו דיעבד אם קראו כל הפרשה ומצאו אח״כ טעות בעמוד זה וכדומה עסי׳ קמ״ו ס״ב ס׳ פרה וזכור שהם בעשרה מדאורייתא ועמ״א סימן תרפ״ח וכדבעינן למימר לקמן אי״ה וכל זה אם כבר בירך ברכה אחרונה בפסולה אבל אם באמצע קריאתו מצאו טעות אפי׳ קראו הרבה אין לברך ברכה אחרונה על הפסולה דזה לכתחלה אלא יוציאו אחרת ויקראו שם (משמע ג״פ בכשר) ויבאר שם ברכה אחרונה וכ״ש אם קודם ג״פ שיקראו בשנייה ומברך ברכה אחרונה ולא ראשונה. והמרדכי סובר ל״ש אם קראו ג״פ מברך ברכה אחרונה שם דיעבד אפילו לא קראו ג״פ אומר הטעות בע״פ היכא דלא אפשר וגומר ג״פ ומברך ויוציאו אח״כ כשירה והר״ב בהג״ה פשרה בין הדיעות דכל שלא קרא ג״פ קורא בכשר (ואם אפשר ג״פ ואם סליק סידרא גומר כך) ומברך לאחריה ולא לפניה וזה כמהר״י ביר״ב ז״ל ובקרא ג״פ פסק כמרדכי דמברך ברכה אחרונה על הפסולה ואם א״א להפסיק שהוא ב״פ קודם הפרשה אז יקרא הטעות בע״פ כמרדכי וא״כ היה לכתוב ר״א ובלבוש כתב כאן וי״א אם קרא ג״פ מברך על הפסולה ובי״ד רע״ט לא כתב וי״א משמע דעתו כדיעה א׳ בסתם דכל באמצע פרשתו אפילו קרא הרבה גומר בכשר ומברך שם ברכה אחרונה ושלא כדעת רבו כאן אבל המעיין בב״י כאן וי״ד י״ל דמהר״י ביר״ב ז״ל נמי באמצע קריאה כשלא קרא ג״פ הא קרא ג״פ מודה דמברך ברכה אחרונה על הפסולה וכמו שנראה ממרוצת דברי הש״ך בי״ד רע״ט ב״ג וכ״נ מט״ז שם במה שתירץ מכ״ג ביוה״כ דמש״ה אין מברך כאן ברכה ראשונה בשנייה דלא קיים עדיין שום מצוה דלא קרא ג״פ הא קרא ג״פ לכולי עלמא מברך ברכה אחרונה בס״ת ראשונה וזה יורה כמ״ש וליכא כ״א ב׳ דיעות. והר״ב בהמחבר פסק לגמרי כמהר״י ביר״ב ז״ל. וממ״ש בי״ד העלה כו׳ תראה כי מהר״ב בהג״ה כאן י״ל שפסק לגמרי כמהר״י ביר״ב ז״ל וטעות בע״פ אין קורין כלל בשום ענין דלא כמרדכי וא״כ בקראו ג״פ וא״א להפסיק שיש ב״פ לפרשה יוציא אחרת ויגמרו שם לז״א דאינו דא״כ קשה מכ״ג ביוה״כ דכל שקרא ג״פ נעשה המצוה וראוי לברך ברכה ראשונה בשנייה כמ״ש בי״ד וע״כ כה״ג קורא בע״פ וגם אחרון כה״ג קורא בע״פ מפני טורח הציבור יע״ש ולמפטיר יוציאו אחרת כיון דאומרים קדיש ליכא טורח יע״ש ובמפטיר כה״ג יקרא הטעות בע״פ כמו אחרון כ״ה דעתו ז״ל שם ולענין דינא עמ״א ד׳ ויבואר אי״ה. ובאחרון לט״ז אפי׳ רק פסוק א׳ משלים בפסולה: