פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קמא:ג

ומ״מ עט״ז הנה סומא י״ל דל״ש שומע כקורא דאין ראוי לבילה גם לומר סומא מברך וש״ץ קורא על סמך ברכתו י״ל כל שאין מחויב בדבר א״מ רבים י״ח וסומא אפשר אין מחויב מיקרי דא״א לומר שומע כקורא ולפ״ז סומא אין מברך על מקרא מגילה ויקרא אחר ע״ס ברכתו דאין מחויב בדבר הוי ואי״ה בה׳ מגילה יבואר זה. ומ״ש שהב״ח התנה:

העתק מקונטרס קטן שלי הנכרך בסודר. בשעה שפותחין הארון אומרים בריך שמיה כו׳ א״ר קנ״ד ד׳ ועמ״א רפ״ב. ואם לא אמרו אז יאמר כשפותחין הס״ת. ונוטל הס״ת בימינו ונותן להחזן בימינו ואיטר יד אני מסופק עמ״ש בקל״ד ועיין מ״א תרנ״א אות כ״א וי״ל:

כתב הט״ז בי״ד סימן רמ״ב אות י״ג ורפ״ב א׳ דארון הוי רשות אחרת יע״ש ועמ״א ל״מ אות י״ט ארגז אמה על אמה ברום שלש אמות הוא דחולקת רשות לעצמו הא לא״ה לא. ועסי׳ נ״ה סי״ט בט״ז ומ״א אות ה׳ ויו״ד דלמנין הוי רשות אחת עם ביה״כ ולעמוד הוי רשות אחרת וא״כ צ״ל דהידור די בכך כל שנראה כרשות אחרת ולפ״ז אפשר באין גבוה י״ט ורחב ד״ט די בכך כל שיש מחיצות לאלמימר״א הנ״ל א״צ לעמוד מפני הס״ת שם. ולא עוד אפילו כשס״ת מונחת על שולחן שאין גבוה י״ט ורחב ד״ט בבית שאין שם אלמימר״א אין צריך לעמוד בפניה דכפי הנראה כבוד ספר תורה דצריך לעמוד בפניה היא מק״ו מכבוד נשיא ורבו מובהק כמ״ש בפ״ק דקדושין אם מפני לומדיה עומדין כ״ש מפניה כו׳ וברבו מובהק גופו כל שעומד במקום הראוי לו שעולה לתורה ועומד שם (לא לפוש) א״צ לעמוד מפניו וכן מבואר היטב בי״ד רפ״ד ס״ב ובש״ך אות ב׳ ובר״מ פרק ששי מת״ח ופרק עשירי מס״ת וכ״מ שם. וברמ״ב סי״ח העתיק המחבר דין של שיבלי הלקט המובא בב״י. וכן ציין באר הגולה והיינו אפילו ברשות אחת ממש כל שעומד שרי והר״ב בהג״ה שכתב וכן רבו למעלה או ס״ת על הבימה ל״ד וכ״ן ממש כי דין זה הוא מתשובת הרשב״א רמ״ג ורפ״ב בס״ת ביד החזן שמוליכו על הבימה להראות הכתב או אומר יהללו או עולה לקרות שאז היה מחויב לעמוד מפניה כמלא עיניו אם לא שהבימה רשות אחרת הוי ורבו למעלה בחדר אחר והולך שם הא עומד בלא״ה א״צ לעמוד מפניו אפילו ברשות אחת ממש כל שעומד שם במקומו הראוי לו לקרות בתורה וכדומה ועיין כ״מ פרק עשירי מס״ת ה״ט ופרק ששי מת״ת הו״ז מ״ש עד שישב במקומו ל״ד ה״ה עומד במקומו נמי ומ״ש בה״ז א׳ עומד או יושב היינו שלא בממומו ולפוש כו׳ נמצא לפ״ז ספקן של דברים לכאורה כך הם רבו מובהק ונשיא וס״ת דינם כמלא עיניו בהולך או עומד לפוש הא עומד במקומו הראוי לו עולה לס״ת וכן ס״ת ביד החזן כשמזכיר נשמות וכדומה במקומו מקרי א״צ לעמוד אפי׳ ברשות אחת ממש. הא רבו וס״ת הולך אז ברשות אחרת כמו אלמימר״א או על השולחן גבוה י״ט ורחב ד״ט אפשר מיקרי רשות אחרת לענין זה דהוי הידור בכך אע״ג דבסימן נ״ה הוי רשות אחת יע״ש:

והנה לא זו כשרבו או ס״ת חוץ לד״א שרי אלא אפילו תוך ד״א ל״מ באלמימר״א דשרי אפילו ברשות אחת רק שעומד שם (לא לפוש) שרי וכ״ת תוך ד״א לא מהני עומד במקומו הראוי לו וכי מהני לרבו מובהק נשיא וס״ת חוץ לד״א הא בורכא דבי״ד רמ״ד ס״ב רכוב כמהלך הא עומד ממש במקומו הראוי לו אפילו תוך ד״א א״צ לעמוד מפניו כו׳ ועיין רש״י קידושין ל״ג ב׳ רכוב כמהלך או לאו אלא יושב קושטא נקיט והאמת הוא כן כדאמרן וא״כ כשפותחין הארון ודאי א״צ לעמוד בפני ס״ת דבמקומו מונחת ואפילו אין רשות אחרת אבל רבנים העומדים אחוריהם אל היכל כל שאין ארון הקודש אמה על אמה ברום שלש חולקת רשות לעצמה כמ״ש המ״א בסימן ר״א אות י״ט הא לא״ה אסור דאין רשות לעצמה כנראה מסימן נ״ה וכדאמרן. ועמ״א קמ״ו וי״ו:

וביום שיש ב׳ או ג׳ ס״ת יזהר היושב עם א׳ בבימה דלא יהא אחוריהם של הקורא והעולה לס״ת כמ״ש כ״ז העתק מקו״ק שלי ובתוספת דברים ואי״ה בקמ״ג וקמ״ו וקמ״ז יבואר עוד:

סופר שנשבע ס״ת שיכתוב תוך זמן זה פסול שו״ת משאת משה סימן י׳ תי״ד עיין מה שכתוב בפתיחה כוללת דף כ״א סימן כ״א: