פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלה:ט

נהגו עט״ז מוכרח אני להאריך בכאן בגמרא גיטין נ״ט ב׳ כהן אחר כהן פגם ראשון ולוי אחר לוי פגם שניהם כמ״ש באות ח׳ וא״כ כהן אחר כהן בהפסק לוי וישראל חשש א׳ ליכא חשש שני איכא דחלל הוא ועולה רביעי תי׳ הב״י ג׳ תירוצים א׳ שאח״כ ג״כ לוי וישראל ולפ״ז אחרון או מפטיר אסור (וצ״ל בלוי בנ״ד ג״כ לא יעלה דלא כר״י בב״י דלב׳ הפירושים ג״ד יעלה והמחבר בס״ו פסק כן דלא יעלה לוי משמע ג״ד נמי לא ואם שהשמיט מלת כלל עמ״ש באות ו׳ אין לחלק בין יש כהן אם אין כהן) והקשה הפר״ח חשש יוצאין בין גברא לגברא (כנראה ט״ס ראשון וי״ל ראשו״ן כהן שני ושני הלוי שני דודאי כשהם בביה״כ יודעים שכהן כשר דאל״כ איך קראו לוי אחר ישראל וכן הלוי שני כשר דאל״כ איך קראו ישראל אחר כהן ולב׳ פגומים לא חיישינן אבל חשש הוא יוצאין ויאמרו הראשו״ן כהן שני הוא פגום) דבגמרא נמי אמר ליוצאים בין גברא לגברא דמותר לצאת דא״נ יוצאין קודם גלילה הא סבורים ששי הוא יע״ש. והב״ח הקשה דמדכתב הטור בהפסק ישרא״ל משמע באין לוי וכהן קרא פעמיים ורבותא אמר אעפ״י שרק א׳ מפסיק לא חיישינן (וגדולה מזו לוי אחר לוי בהפסק ישראל לא חיישינן לראשון והב״י רמז לזה דכתב ואם אין לוי קורא פעמיים דמשמע דהפסק ישראל לחוד וא״כ כהן שני חשש פגום דליכא לוי וסובר דכולי האי לא שרינן שיקרא השני פעמיים עמ״א י״ד ותי׳ דהטור מיירי כעין גוונ״א דגמרא דליכא חשש שני ובגמרא בהוחזק באבוה לחוד והטור במוחזק באבוה ואימי׳ דשני ורק פגם א׳ ובהפסק שרי ולפ״ז אחרון מפטיר שרי עוד תי׳ הב״י דיאמר הכהן בשני ומדינא דש״ס אסור משום הנכנסים ומש״ה לוי אחר לוי פגם שניהם אבל בעו״ה עכשיו ליכא חשש נכנסים ומהני בשני כהן וכן בלוי והפסק ישראל בעינן דלא נחלוק על דין התלמוד בהדיא והנה בש״ע ע״כ תירוץ השני חדא דלא הזכיר כהן לוי ישראל בשני ועוד לוי אחר לוי בהפסק ישראל פגם שני ישראל הוא ומאי ולכן דכתב רמ״א דאדרבה לאחרון ומפטיר אסור ש״מ כתי׳ הב׳ אע״פ שהוא כהן ומהני בלוי אחר לוי ופגם ראשון ליכא דמיד היו מרננים ומיהו ז״א אלא דבשני אומר אע״פ שהוא כהן ליכא כלל פגם שניהם. והפרישה תי׳ כעין זה באופן אחר דהאידנא כהן אחר כהן אסור משום פגם א׳ כמו בימי הש״ס ובשני ליכא פגם דיאמר הכהן (ובלא אע״פ) אבל בהפסק ישראל מיד היו מרננין וק׳ בלוי אחר לוי דאמר פגם שניהם יאמר הלוי בשני וי״ל בלי הפסק יש הוכחה שא׳ פגום משא״כ בהפסק. התי׳ הג׳ כ׳ הב״י ועוד י״ל שמנהג זה כו׳ ומשמע להט״ז ז״ל דהוא תי׳ אחר לא תי׳ ראשון.והשתא מבוארין דברי הט״ז ז״ל הביא קושיית הב״י ותי׳ א׳ והק׳ קושיית הב״ח וב״י רמז לזה מדכ׳ ואם אין לוי קורא כהן פעמיים (מה שהק׳ על הב״ח כתבנו פירוש הב״ח דמיירי במוחזק באבוה ואימיה וכעין הש״ס) והביא תי׳ שלישי (כפי הבנתו) והקשה למה לא אסור כה״ג ותירץ דחז״ל תקנו במשנה כהן לוי ישראל וכל שמשנה יטעו כו׳ וכן לוי אחר לוי כשיש כהן שרי ובאין כהן אסור כבס״ו ועסי׳ קל״ח א׳:

ובדברי קדשו של הלבוש השמיט לוי אחר לוי בהפסק ישראל כי מפורש כתב שם תי׳ א׳ של הב״י ובלוי אחר לוי לא מהני זה עב״י מה שהקשה דברי הרשב״א אהדדי דהיינו בכהן אחר כהן יש חשש ללוי שני הנכנסים בלוי שני ולא ידעו שקרא כהן לפניו ועא״ר אות י״ב ולמ״ש א״ש ואין להאריך: