פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלה:א

יש לי העני בכאן הרהורי דברים אמרתי אדבר כמעט רגע אשיחה וירווח לי:

הנה בגיטין נ״ט ב׳ יליף ר״ח ב״א מוקדשתו (ויקרא נ״א ח׳) וכ״ה בפוסקים ועמ״א ר״א אות ד׳ האריך דד״ת הוא והר״מ ז״ל במנין המצות ל״ב לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכ״ד שבקדושה שנאמר וקדשתו ורש״י בחומש נקיט קדוש יהיה לך דקדשהו בע״כ עיי״ל רא״ם ופרישה כאן דנקיט רישיה ומקדוש נפקא ורב מתנה יליף ויתנה לכהנים בני לוי ואל כל זקני ישראל (דברים ל״ט ט׳) ור״י כו׳. והנה הנ״מ בין הנך לימודים י״ל בד׳ אנפי או דכהנים בני לוי רק לקריאת התורה הא לשאר דברים לא וקדשתו לכ״ד שבקדושה (וקדושה מנה יפה מעשר עני וצדקה עתוס׳ שם ד״ה וליטול ומ״ש בסעודה א״י מהו קדושה ואפשר סעודת מצוה חבירים כו׳) ב׳ דמקרא ויתנה י״ל כהן קודם ללוי ולוי לישראל דהכי כתיב קרא ומיהו בירושלמי עלה דהך יליף רשב״י מכהנים בני לוי ואח״כ זקני ישראל ולא יליף מיתורא דבני לוי א״כ אין עדיפות לוי לישראל וע׳ מפרש שם בתוס׳ (ד״ב) השלישי י״ל כהן בעל מום מקרא דכהנים בני לוי הנך נמי כ״ה כמו אמור אל הכהנים אפי׳ בעלי מומין במשמע משא״כ לחם אלקיך הוא מקריב י״ל דבעל מום ליתא לעשה וי״ל מקריב אכילה נמי בכלל (ער״מ פ״ד מה׳ כלי מקדש הא״ב ובמנין המצות ל״ב מצות עשה לחלוק כבוד לזרעו של אהרן) הרביעי הוא אם נאמר הכהנים בני לוי ואח״כ אל זקני ישראל שמעינן דכהן קודם אפי׳ ע״ה לזקן ת״ח מסנהדרין דסתמא כתיב משא״כ וקדשתו כי קדוש הוא י״ל קדושת התורה יותר חמורה מקדושת הכהן ודוקא בשוין מ״ע הוא ע׳ מפרש שם וע׳ פי׳ המשנה להר״מ בגיטין דוקדשתו בשוין הא ת״ח יותר קדושת התורה עדיף וממ״ש בפ״ד מה׳ כ״מ ה״ב צריך כל אדם משמע אף ת״ח יותר ממנו וי״ל. והנה המ״א הניח בהנחה קיימת בר״א ד״ה והא דסימן קכ״ח סעיף מ״ם נושא נשים בעבירה אין קורא ראשון ולישראל עולה ויש כח בשוא״ת (ונאמר דזה שוא״ת הוי) או כיון שחילל קדושתו ורשע לאו קדוש הוא ולפ״ז כהן רשע משאר עבירות ודאי אם יש כהן אחר קודם וא״ל הוא קודם לישראל מקרא דוקדשתו וקשיא לי כיון דת״ח יותר מכהן הוא קודם דקדושת התורה עדיפא כ״ש כהן רשע וישראל כשר הוא קודש יותר וכ״ת אה״נ תרוץ לי ההיא דקכ״ח סעיף מ״ם דמשמע דווקא עבירות דכהונה וצ״ע:

והנה בגיטין שם אביי מתרץ לא נצרכא ע״כ למ״ד מן ויתנה לכהנים דאי מוקדשתו י״ל מתני׳ באין שוין שכהן אין כ״כ ת״ח כישראל דרשאי ישראל קודם ומפני דרכי שלום כו׳ או כהן בעל מום כו׳ ואפ״ה אמר אביי נקטינן נתפרדה החבילה היינו שלא יעלה באמצע אבל מצוה שיקדים לוי לישראל ואי״ה בט״ז ומ״א אות ו׳ ויו״ד אבאר ומהא דאה״ע סימן ג׳ דנאמן בתורה עח״מ וב״ש דאין איסור כל שאין כאן זלזול דכהונה שזה אומר שזה כהן הקורא אותו מאמין לו אין איסור עשה. ועמ״א אות ו׳ וך׳ ואי״ה שם יבואר:

עשרה כהנים ופי׳ א׳ ובעל שמשתיקין מדין כהונה מדרבנן רשאין לקרות ישראל מוקדשתו את לחם אלקיך מקריב וכיון דמדרבנן אין מקריב א״צ לקדשו וכ״ש ספק בן ט׳ לראשון משא״כ מקרא ויתנה אל הכהנים וכל זקני ישראל י״ל ספק תורה לחומרא ואי״ה יבואר עוד:

ואין עט״ז מגילה כ״ב ב׳ יע״ש ובמנחה שבת הע״צ דסמוך לחשיכה הוא יע״ש ואי״ה יבואר בסי׳ רצ״ב בזה. ואע״ג דמנין הקרואים משה ועזרא תקנו כמ״ש במ״א מ״מ הא גופא מהך טעמא. ועט״ז במ״ש באות שאחר זה: