פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלא:ט

לא עט״ז בלבוש באבל הטעם דמדה״ד מתוחה עליו שלא להגביר כמו בלילה ובחתן כי״ט שלא להתעורר דין יע״ש ולפ״ז תחנון בלא נ״א אפשר שרי כמו בלילה משא״כ לדרש מה חג שבעה כו׳ ואפי׳ אין שם אבל רק מתפללין במקום שמת א״א תחנון ויראה דביום השביעי במנחה דמקצת ככולו אומרים תחנון ולמנצח יענך ושיר מזמור עמ״א אות יו״ד ולטעם חג א״א ולטעם הלבוש י״ל למנצח וכ״כ א״ר ט׳ ואבל עצמו לכ״ע לא יאמר למנצח ושיר מזמור. ומ״ש הט״ז נ״ח צריך מיד עמ״א א׳ ועיין אות יו״ד חזר מזה. כתב הט״ז בי״ד שע״ו ב׳ בשם רוקח אחר גמר התפלה אומרים תמנון וסותר לכאן עא״ר כאן ואפשר והוא רחום ושאר תחינות מיירי. והנה באבל להלבוש אומרים וידוים וסליחו׳ ולטעם מה חג א״א מה שא״א בי״ט ומה״ט למנצח ושיר מזמור א״א וה״ה בחופה די״ט שלו א״א בחתן למנצח ושיר מזמור משא״כ במילה דאין י״ט רק שקבלו בשמחה אומרים סליחות כשחלה בת״צ וכדבעינן למימר לקמן אי״ה ובי״ד שפ״ד הביא הט״ז א׳ הרב ר״ח היה אבל בזמן בה״ב ואמרו סליחות אצלו וקשה למה אמרו סליחות אצלו ובמילה אומרים למנצח יענך עש״ך י״ד רס״ה כ״ד וכ״מ בהג״ה שם דא״א אפים עם למנצח שוין. עא״ר יו״ד בשם כ״ג מילה בבית (מפני הקור) ובעל בריח מתפלל בביה״כ א״א תחנון. בן שפחה נימול לשמונה א״א תחנון (הא נימול ליום א׳ כבי״ד רס״ז ס״א אומרים תחנון) בן ממזר מסופק הא״ר קצת ויראה דינו כישראל גמור וא״א תחנון ואי״ה בסוף הסימן אות ט״ו אבאר קצת דיני תחנון למנצח ושיר מזמור וכאן אין להאריך. ועמ״ש באות יו״ד מזה: