פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלא:י

ולא עט״ז חולק בין חתן ומילה דחלה שמחה עליהם והיו פטורים תו פטורים אח״כ משא״כ באבל לטעם הלבוש ואף לטעם רוקח מה חג ל״ש באחרים כלום לכן אומרים והוא רחום אח״כ וחזר מזה דאף באבל א״א כשיצאו והוא רחום דכיון דאומרים אותו בין י״ח לנ״א וממילא שייך זה לזה ומקומו מיד אחר ח״י דאל״כ אין מפסיקין (עמ״א א׳) לכן אף אח״כ א״א והוא רחום דלא כמ״ש באות טי״ת. ומ״ש חתן כל זיי״ן ימים כו׳ הפר״ח כ״כ בפשיטות מ״ש הר״ב ביום חופתו הא יום ה׳ (כשדרך לעשות נישואין ביום וי״ו כו׳) אומרים ומפני שמהרא״י בפסקיו כתב בסי׳ פ׳ בשם הגאון מהר״ר אייזק שאף ביום ח׳ כו׳ כ״כ. גם הפר״ח חולק ואומר בשחרית ביום וי״ו אומרים נ״א יע״ש משמע אפי׳ אצל החתן. והנה מהרא״י ז״ל הביא ראיה מלמנצח בע״פ שא״א בבוקר משום שחיטת הפסח אחר חצות ה״ה כאן יע״ש והנה כ״ש הוא דהתם א״א להקריב קודם חצות וחופה יכול עתוס׳ פסחים ריש מקום שנהגו וירושלמי שם אמר הרי עלי עולה משש שעות ולמטה אסור כל היום. והנה בע״ש מוסיף מחול על הקודש שיהא וודאי יום כבסי׳ רס״ח ס״ב והוי מ״ע מ״ה ולמה אומרים בשחרית תחנון ומה לי ביום חופה או תוספת כל שהוא מ״מ מקצת יום שבת הוא וכן תוספת יום טוב. ואלמן ואלמנה ביום חופה פשוט דא״א תחנון אבל שלשה ימים אח״כ אפשר דג״כ א״א עיין אה״ע סימן ס״ד סא״ב. מ״ש הט״ז ר״ח הנה בר״ח מבואר בבא מציעא נ״ט ב׳ ההוא יומא חלפא לה בין חסר למלא הביאו הפר״ח ז״ל יע״ש בפר״ח. עמ״ש בסוף הסי׳ דתוספת לאו בפ״ע הוא משא״כ חתן ושחיטת פסחים יע״ש: