פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכח:ב

אפילו עט״ז מלת אחרים קשה דזר הוא והוי יודע דבסעיף מ״ב חלל אין נ״כ והוא מר״מ פט״ז מה״ת ה״ה וסבור הייתי לומר דהוקש לעבודה וחלל לאו בר עבודה הוא אבל איסור עשה אין בו דכתיב אל אהרן ובני״ו ואמרינן בני אהרן אפילו חללים במשמע עפירש״י בפ׳ אמור וליכא למעוטי מכה תברכו אתם ולא חללים כיון שכן אם אין מברך ליכא איסור ולזה כתב הר״ב אפילו עם כהנים אחרי״ם רמז לחלל שאביו כהן אפילו הכי לא ישא וירד דעשה אית ביה דמדגלי קרא שמותר לטמאות למת יליף בכל דוכתי דכתיב בני אהרן למעוטי חלל וכ״כ הפר״ח בסעיף מ״ב דעובר בעשה ונכון הוא נ״ל. ותנה טומטום ואנדרוגינוס לא יעלו לדוכן אפילו בלא ברכה עם כהנים אע״ג דס״ס שמא זכר ושמא זר אין בו איסור עשה אפ״ה מסתברא דזר עשה אית ביה וההיא דפ׳ כל כתבי קי״ח ב׳ תוס׳ ד״ה אלו מפרש הב״ח שעולה ואין אומר כלום (ואף בלא נשיאת כפים כל שמברך איסור יש) א״כ ליכא ס״ס וכאמור. ומ״ש הט״ז על ד״ה דהיינו דודאי יש עשה מההיא דכתובות כ״ד אלא דמקשה ולא ידע איזה עשה יש ולא סובר פירש״י. ורבי יוסי מתרץ כב״ח ומ״א א׳ דעלה ולא אמר כלום דודאי אף שוא״ת אסור לשמוע לאביו אל תחזיר כ״ש מפני דעת חבירו ומ״ש רבים מתמיהים דכיון שאין כהן איך יאמר חבירו לזר שיעלה לדוכן ופי׳ שאומר לו שכהן הוא ורבותא אע״ג דאיכא לזות שפתים שחביריו יודעים שאינו כהן ויאמרו שזר מברך אבל זה בשביל חבירו עב״ח. וז״ש ע״ד ב״ש וב״ה למ״ד דלא עשו כדבריהם לבטל דעתם משום ב״ה ולא דהתירו יבמה לשוק אלא חלצו אע״ג דחבריהם יליזו עליהם דלפי דעתם מצוה לייבם צרת ערוה ומצוה יותר מחליצה מ״מ וביטלו דעתם מפני דעת ב״ה ועא״ר אות ג׳ ולמ״ש א״ש: