פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכח:טו

עדיף עט״ז כוונתו דחזר כאן מספרו הארוך דא״ל מלת עדיף ה״פ דאם יש מי שכיון עדי״ף ממובטח דמובטח אומר החז״ן ש״ש והמקרא קורא יברכך כו׳ ובאמת י״א דכה״ג אסור באין כיון המקרא מראש ועד סוף עב״י משא״כ באין מובטח ויש אחר שכיון עדיף שמקרא יברכך וש״ש וכיון מראש ועד סוף דז״א דאיך נימא עדיף על תקנה דלא נזכר במשנה ממה שנזכר וע״כ חזר כאן ורק עדי״ף במובטח דעדיף שיסיים המקרא ש״ש גם המעיין בב״י כתב תחלה דהגמיי׳ מיירי באין מובטח כו׳ אבל לאחר שהביא דעת האגור להשוות דעת רש״י עם הר״מ ז״ל דרש״י מיירי באין אחר ולא פי׳ דהר״מ מיירי באין מובטח אבל חזר ממ״ש תחלה וכ״ה בנ״ץ והם דברי הט״ז במ״ש ואי דבב״י כו׳. והב״ח כתב באין מובטח הוי פסקי פסקי והט״ז לא הונח לו בזה כ״א באין מובטח ההכרח על השני ולא יוכל לכוין בתחלה וכו׳. והנה מה שחרו אפם על הלבוש סכ״א עיינתי שם ולי העני נראה דלבוש בסכ״א ה״ק דהמחבר לא חזר כאן מספרו האריך ומלת עדיף ג״כ א״ש והיינו באין מובטח ועבר ועלה באין שם כהן רק הוא אז אם יש אחר שכיון יסיים ש״ש ואם לית בהכרח יסיים הש״ץ אבל לכתחלה לא והיינו דלא תנן במשנה לא תקנה לכתחלה אבל במובטח אין עדיף רק סיים הש״ץ ולפי שראיתי להא״ר אות מ״ב הרגיש בזה לא אאריך בזה:

ומהא דהר״מ מרוטנבור״ג ז״ל יש להוכיח דכהן א׳ אף בלא אמרו לו עובר מ״ה כט״ז אות ג׳ דאל״כ מנא ליה למידק מדתנן א״ם תנאיית אימא דוקא דאם יש כהן אחר קורא כהנים ועולה שלא יעבור ובכהן יחיד אין קורא ואין עובר ש״מ דעובר אף באין קורא כו׳ ומיהו מוכח ג״כ דהעמידו דבריהם כו׳ דאל״כ הא עובר וע״כ במ״א אות בד״ל א״כ אין הוכחה לט״ז אות ג׳ ואין להאריך: