פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יב:ג

שיפסק עט״ז ואזיל לשיטתיה בסי׳ ח׳ אות ח׳ ומ״א י״א שם דלט״ז עיקר בדיקה בחוטי הכנף כי שם אם נקרע חוט א׳ מעיקרו הוה פסול אף לר״י בס״ג כאן. ומ״ש אם התיר הוי לכתחלה עב״י ט״ו תמה על הרמב״ם והטור שלא הביאו זה ועב״ח וכולם שוין דלכתחלה אסור: והוי יודע דהלבוש כתב הואיל ושיעור זה דרבנן דמ״ה כל שהוא סגי לא הטריחוהו חז״ל להתיר כל שעה ולפ״ז יש לומר במקום שאין ציצית מצויין ויש לו ציצית פחותים משיעור יב״ג יש לומר דשרי להטיל בטליתו דהוי דיעבד ולפ״ז הפרש יש בין נתקו חוטי הערב בסימן י״א סעיף יו״ד אם נתקו מחוטי הערב כשר ופירש הלבוש שם הטעם דהתורה לא הקפידה כ״א משעת עשייה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ולאחר מיכן אפילו תחת הכנף פחות מקשר אגודל כשר הא אם התיר ציצית מכנף זה ועשה אחרות ד״ת פסולים המה כיון שתחלת עשייתן בפיסול ד״ת מאחר שאין בו קשר אגודל וזה פשוט:

ומ״ש בתשובה שאלה הוא דבגמרא מנחות מ״ם ב׳ תולמ״ה פסול י״ל תולמ״ה ד״ת הא תולמ״ה דרבנן כי אורך יב״ג הם דרבנן ומ״ה כ״ש כמבואר ובלבוש י״ל דתולמ״ה לא פסול אבל ממרדכי ראיה דארוך וקצרן כשר דאין שיעור למעלה הא יש שיעור מדרבנן נמי פסול תולמ״ה ואם עשה בהכשר ואח״כ נפסק חוט מעיקרו שלא נשאר כ״ע י״ל דמהני קשירה אח״כ וזו היא עשייתן דבשלמא אם בתחלה לקח חוט א׳ ארוך רק יו״ד גודלין וכרך וקשר הוי תולמ״ה משא״כ זה דתחלת עשייה בכשרות ונפסק מהני קשירה להשלים וזו עשייתן וכדמות ראיה מסי׳ יו״ד סעיף ו׳ הטיל ציצית על ציצית דנפסלו בשתיהן קיימות ובחתך א׳ נתכשרו שניים והעלה דל״ד להתם דשם אין פיסול בגוף הציצית משא״כ כאן והלכך קשירה ודאי מהני דליהוי חוט שלם וקודם עשייה כשר וה״ה לאחר עשייה ונפסק ונשאר כ״ע וכ״ת למה לי קשירה י״ל דנ״מ כשנחתך ראש השני אח״כ. ומה שיש מהספק הוא דחוטין בעינן שזורק וכל חוט כפול לב׳ ע׳י שזירה אם נפסק מקצת החוט חצי שזירה הואיל ומקצת השני קיים ולא נשאר כ״ע מהשזור אי מתכשר כך ועיין חולין גבי צומת הגידין וצ״ע ועמ״א. ועיין ל״ג ס״ה יותר משיעור תורה מהני קשירה וכאן אפילו נפסק בכנף מהני: