פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קיט:ד

ולא עט״ז החילוק בין משיב הרוח ובין ענינו דש״ץ ובין ענינו דיחיד הוא כך דמשיב הרוח עיקרו בתוך הברכה ולכך כשנזכר בין ברכה לברכה או דכבתוך הברכה דמי כמו שכתב הלבוש עסי׳ קי״ד ובמ״א ח׳) או דהקילו בזה אבל התחיל אתה לבד תו הפסיק וצריך לחזור משא״כ בענינו דש״ץ שעיקרה בין ברכה לברכה כ״ז שלא אמר בא״י רופא כו׳ לית ברכה לבטלה ואומר ענינו בין ברכה לברכה ומשא״כ ענינו דש״ת ביחיד מדברים שאין מחזירין אם סיים ש״ת א״א ועיין פרישה:

כתב א״ר אות ו׳ ש״ץ שאמר קודם ראה ענינו חוזר ואומר אח״כ יע״ש ולי צ״ע דנהי דח״י על הסדר נתקנו כפי׳ רשב״ם ועל סדר עולם ואין להפסיק ביניהם אבל כאן ענינו על הסדר כבסי׳ תקס״ו אפשר דיעבד אין מעכב כ״כ והיה נראה לומר שיחזור לומר סלח וראה על הסדר גם זה אינו וצ״ע. כתב כ״ג ש״צ שעמד בתפלה ולא היה עשרה בביה״כ שהתענו ואמר רפאנו באו דינו כשכח יע״ש בא״ר והיינו שיאמר בש״ת אח״כ. דברי הלבוש כאן ס״ד ובתקס״ז סעיף א׳ צ״ע וכבר העירו בזה וא״ר כאן. ועמ״א אות ז׳ ואי״ה שם יבואר:

כתב הפר״ח בסעיף ג׳ דאפי׳ בדילג ברכה שלימה יש לו לכללה בש״ת וראיה מתוס׳ ברכות כ״ט א׳ ד״ה מפני כו׳ ואני העני אין רואה משם ראיה דודאי טל ומטר וכדומה שאין בכל זמן ולא מנוסח הברכה רק שאלה אי שכח אומרה בש״ת והיא כוללת ולכך נתקנה משא״כ ברכה שלימה ואפילו טעה קצת בברכה ודילג איזה תיבות ואמר אח״כ ברכה שלאחריה אין לו תקנה בש״ת כי חיסר מנין הברכות הקבועות ומ״ש התוס׳ הבדלה לאו ברכה שלימה היה ומה דפריך שם ולכללים בש״ח אע״ג דהביננו כל מלה הוי במקום ברכה מ״מ טל ומטר אין מהקביעות ועסי׳ ק״י בדין הביננו ואם דיעבד התפלל הביננו בביתו אם יצא. ומ״ש הפר״ח סעיף ז׳ ברכת רפאנו יש שם חיסור מלת ל״א יע״ש ופסק בט״ז ומ״א כ״ז שלא סיים בא״י רופא חוזר ואומר ענינו וכן הלכה יע״ש. עמ״ש בקכ״ג אות ב׳: