פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קטו:א

כתוב בטור כו׳ שהתשובה שמקבל הקב״ה חסד הוא ולא מן הדין ע״כ מזכירין רחמי האב (עיין בס׳ העקרים) י״ל המחבר שביק טעם הגמרא מגילה י״ז ב׳ מפסוק והקדישו כו׳ וידעו תועי רוח בינה (ישעיה כ״ט כ״ד) ונקיט טעם שני של טור שאין מוזכר בפי׳ כ״א מגמרא א״ע ל״ג עב״ח ובאר הגולה ונ״ץ רשמו מגילה ואינו. עב״ח פיוט מוסף ר״ה כף רגל חמש מאות חמש עשרה ישרה לכסא כלומר ט״ו מרחקים שבעה רקיעים וח׳ אוירים (כ״כ הב״י ועא״ר א׳) תשובה מגעת לשם והקב״ה רואה ומקבל ישרה ישר יה יע״ש: י״ל דעה בינה והשכל ג׳ מדריגות זו למעלה מזו א״ר לבוש רצ״ד ומשמע שם דעת מדריגה א׳ שהרי אתה חונן לאדם דעת פי׳ דא״ה שוין בזה ובקשתינו חנני דעת לתורה ואמנם ברש״י (שמות ל״א ג׳) ואמלא בחכמה ותבונה ודעת רוה״ק יע״ש וכן יראה מאבן עזרא ובמרגליות טובה ולפ״ז הכ״ר אתה חונן לאדם דעת מדריגות אדם הוא הנפש (כמ״ש רמ״א בשר אדם) חננו מאתך דעת רוה״ק לא ע״י מלאך כמ״ש מלמד שחשדוהו באשת איש זה גבריאל. ובספר המגיד פירשנו פסוק עם קשה עורף וכדומה עפ״י אבן עזרא ג׳ חדרים במוח סמוך לעצם שכל באמצע בינה באחוריו דעת הזכרון וכל מי שליחה ובשרו דק יותר מהיר וז״ש קשה עורף ואין להם דעת כי הזכרון יסוד גדול לשית החוטא עוונותיו נגד עיניו והטובות שעשה לו הקב״ה והם שוכחין זה והבן. מה שאתה חונן מתחלת בשבת לא ככל אמצעיות בקשות עב״ח בזה. ומלמד לאנוש בינה גרע קצת והבן. בהענא נ״ב לאדם הלמ״ד בקמ״ץ דלא כר״ע ור״א ונראה דתליא בלבוש וא״ע: