פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קיד:ג

ואין עט״ז דראוי להפסיק בערב שיתחילו המועדות בטל ולהפסיק הגשם אלא בערב לית כ״ע תמן ויהיו אגודות ובהפסקה די בזה ובהתחלה צריך ט״א דבחה״מ פנוים והם בביה״כ בערב עב״י. ומיהו טעם דר״ח בר פדת שייך נמי בהפסקה כי צריך להכריז מקודם והיינו לבני ספרד מכריז במוסף י״ט א׳ דפסח משיב הרוח ומוריד הטל ומפסיקין בשם וזה א״א בשחרית שצריך לסמוך גאולה כו׳ (ובערבית אע״ג דמצוה לסמוך גאולה כבסימן רל״ו מ״מ לצורך מצוה היה ראוי להכריז אי לאו דלית כ״ע תמן) ומ״ש לשנה מכשול בזה אפשר לכ״ע כסמ״ג אף לבני ספרד אם הזכיר גשם במקום שאין מזכירין מחזירין כבסעיף ד׳ ועמ״ש באות ב׳. והנה בני ספרד פוסקין קהל בלחש במוסף י״ט א׳ דפסח שהש״ץ מכריז קודם משיב הרוח ומוריד הטל ואנו בני אשכנז שא״א ביה״ח כן א״א להכריז שלא לומר גשם שנראה כממאנים בגשמים לכן הש״ץ מפסיק במוסף והקהל במנחה כמ״ש הר״ב בהג״ה ס״ג ועיין לבוש וט״ז ומ״א שם. ור״ח ב״פ לב״ח א״ש טעם להזכרה בחה״מ ובערבית נמי אין מפסיקין:

ויש לראות אמאי אין פוסק הש״ץ בתפלת ח״י בקול רם ביום א׳ דפסח ובי״ט דסוכה יזכיר בח״י בשחרית בחזרה ויזכירו הקהל במוסף והיינו לטעם ר״ח בר פדת (באות ב׳) ולבני ספרד ניחא דאין לעשות כן שבלחש לא יזכירו גם הש״ץ ובחזרה יזכיר הש״ץ גם הקהל לא הזכירו בלחש והש״ץ יזכיר בחזרה וכן בהפסקה משא״כ לבני אשכנז ולדידן כמ״ש הר״ב בהג״ה ס״ג דש״ץ פוסק בחזרה בקול רם אבל בלחש גם הוא מזכיר במוסף וכן מבואר בלבוש יע״ש א״כ בשחרית יכול לעשות זה הן בהפסקה והן בהתחלה כאמור וע״כ נראה לדידן רק טעם א׳ עיקר אף הוא סבור שיזכיר בערב ועמ״ש במ״א אות א׳ אי״ה מזה: