פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יא:א

להרמב״ם עט״ז. לקמן בסימן ל״ב כתב המחבר בסעיף ט׳ לרא״ש כשר בישראל עע״ג וסייעו משמע דבלא סייע לא וא״כ לשון הרב ונוהגין שיסייע ישראל מעט הול״ל והמנהג כרא״ש ועי״ד רע״א בש״ך ה׳ אם לא סייעו כלל דיעבד כשר אם אמר לית שיעבד לשמו וה״ה ציצית ועב״י שם חולק: והנה יש בכאן דברים ראוין להזכירם פה. א׳ טוייה לשמן ד״ת היא עיין סוכה ט׳ ומנחות ולבוש כאן גדילים תעשה ל״ך לשם חובך ועמ״א סימן כ׳ א׳ לשלוח ע״י עכו״ם ושזירה לשמן א״י אם הוא ג״כ ד״ת או לאו ויראה ג״כ ד״ת ומ״ש שיאמר בפירוש לא מחשבה כ״כ בתפילין ל״ב ס״ק טו״ב שיאמ״ר ובי״ד רע״א ש״א שיאמר משמע עיכוכא ועט״ז ג׳ דספק הוא אי סגי במחשבה או בפה דוקא. ומיהו בתחל״ת הטווייה די וא״צ בכל פעם אפי׳ ליומא אחרא דסתמן תו לשמן קאי כמו זבחים (עיין מרדכי ה׳ ציצית) אבל כשטווה מעט ואמר לא מהני דמה שנטווה כבר אין תקנה ועט״ז י״ד רע״א אות ג׳. ומ״ש המחבר שיאמר לאשה טווי לי ציצית מסתברא דאם אשה עצמה אמרה כן דמהני והנה נשים כשירות בטוייה עט״ז סימן י״ד אות א׳ וכ״כ לבוש שם ובא״ר משום מי״ט דפשוט הוא וא״י הפשיטות דלטעם בני ולא בנות שפיר משא״כ לר״ת כל שאין בלבישה א״כ לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך לשמה אשעטנז טוייה ושזירה קאי (וי״א אף שועין לשמה) ואהא כתיב תעשה לך על ד׳ כנפות כסותך אמאי לא ממועט נשים כל שאין בלבישה אין יכולים לטוותו צ״ע וקטן ג״כ כה״ג יש ב׳ חששות (עמ״א ב׳) מומר לתיאבון שאין מטריח לעשות ציצית בבגדו מותר לטוות ומהימן לשמה ולהכעיס מין הוא לכ״ה כולה עי״ד ס״ב:

אם בתחלת טוייה אמר לשמן ואח״כ בפירוש שלא לשמן פסול והוא פשוט ואפילו בטלית ציצית כה״ג אם בפירוש שלא לשמן מבואר אי״ה בסימן י״ד ועי״ד בסימן א׳ בשחיטה למהרש״ל פסולה כה״ג. ועמ״ש באות ב׳ מזה: