פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קח:ג

יאמר אשרי עט״ז בסמ״ק מביאו ב״י בשחרית שתים יאמר אשרי קודם תפלה שנייה וכן בערבית שתים יאמר אשרי קודם תפלה שנייה והשמיט במנחה שתים דיאמר אשרי קודם שנייה וסוברים הפרישה וב״ח כה״ג לא יאמר אשרי בשנייה (וכ״נ דעת המחבר דשינה סדר הטור דכתב טעה ולא התפלל שחרית או לא התפלל ערבית וכן לא התפלל מנחה דהוי לא זו אף זו כמ״ש הב״ח והמחבר הקדים טעה מנחה ואח״כ טעה מעריב אלא להסמיך אמירת אשרי לשחרית אמר כן וכ״ש טעה מנחה שיאמר אשרי בערבית שייך למנחה והר״ב שכתב וכן כו׳ שלא תטעה לומר בשחרית יש אשרי אומ׳ אותו קודם ח״י שנייה משא״כ ערבית) והט״ז חולק עליהם וסובר טעה שחרית אומר במנחה ג״כ אשרי קודם ח״י שנייה והנה בטעם אשרי יש ג׳ טעמים טעם הב״ח וט״ז כדי לעמוד מתוך ד״ת ויש עוד טעם כדי להפסיק בין תפלה לתפלה (אע״ג דדי בד״א כבסי׳ ק״ה מ״מ לכתחלה יאמר אשרי) עד״מ כאן וב״ח בזה הפעם הג׳ שיהא ניכר שהוא תפלת מנחה כ״כ הב״י ברל״ד בשם הר״י ב״ש ולפ״ז טעה ערבית יאמר שחרית אשרי דיש בלא״ה אשרי קודם למנצח יאמר אותו קודם ח״י שנייה אע״פ שאין שייך היכר וטעה מנחה יאמר אשרי בערבית משום היכר וטעה בשחרית משמע דאין אומר במנחה פ״ש אשרי כב״ח ופרישה. והנה הט״ז סובר דטעה שחרית יאמר במנחה ב״פ אשרי ומצריך צריכות לדברי סמ״ק שבהכרח נקיט תרתי מעריב ומנחה ודי בכך. דאי אמר רק מעריב ה״א בשחרית אומר בלא״ה אשרי יאמר אותו בין תפלה שנייה אבל טעה במנחה א״א אשרי במעריב ואי אמר מנחה אומר במעריב אשרי ה״א ה״ה בשחרית די בחד אשרי ומיתורא שמעינן דצריך בשחרית ב״פ אשרי א׳ בין תפלה שנייה וא׳ אח״כ קודם למנצח ואי הוי נקיט רק טעה בשחרית יאמר במנחה ב״פ אשרי ה״א דאשרי שנייה לתשלומין. כל האומר תהלה ג״פ בכל יום כו׳ ואף אי הוי נקיט טעה בשחרית ובמנחה לא הוי ידעינן דטעה במעריב אומר בשחרית ב״פ אשרי ולכך נקיט סמ״ק מנחה ומעריב ודי בכך. ומכל הפוסקים משמע בשחרית אומר פ״א אשרי ועולה ללמנצח ג״כ ובפשיטות י״ל צריכותא דאי אמר מנחה אומר מעריב אשרי להשלמה של אשרי או שיהא ניכר משא״כ בשחרית וע׳ פרישה וב״י כאן ורל״ד ולענין תחנון עמ״א אות ד׳:

מ״ש המחבר בס״ג הוא דברי הרשב״א הביאו הב״י כאן ובפ״ט אבל הט״ז שם ג׳ והפרישה ושאר אחרונים פירשו דוקא מיד אחר תפלת זמנה משלים אבל לא מופלג ממנה תו אין לה תשלומין ועא״ר אות ד׳ וסיים אם התפלל החובה והלך לעסקי׳ ורוצה להשלים התפלה ששכח יתפלל נדבה יע״ש ונכון הוא. וכללא הוא כל ספק פלוגתא דרבוותא יתפלל נדבה כבסעיף י״א והיינו שיתנה ויאמר אם חייב אני הרי חובה וא״ל נדבה כבסי׳ ק״ז במ״א אות א׳. ובתנאי שיהא ספק פלוגתא ממש לא יחיד נגד רבים ולא קטן נגד גדול דכה״ג שוה ספק פלוגתא לספק גוף המעשה ובשבת וי״ט אין מתפלל תפלת ספק דאיך יתנה דאין מביאין נדבה בשבת עסי׳ ק״ז:

נסתפקתי מי שלא התפלל ערבית ועבר ד׳ שעות מהיום ונזכר מיד שסיים שחרית סוף ד׳ שעות אי ישלים ערבית כיון דאי לא התפלל שחרית מתפלל עד חצות כבסי׳ פ״ט (ושם חיובא הוא דאיכא דצריך להתפלל עד חצות כמ״ש שם) א״כ עדיין לא עבר זמן ב׳ תפלות מיקרי ומשלימה לערבית קודם חצות. ופשיטנא לה מהדא שכתב הלבוש דאין משלים מנחה אחר כלות ערבית כל הלילה והיינו אחר חצות לילה כמ״ש הא״ר אות ד׳ א״כ כ״ש כאן דעבר זמן ב׳ תפלות מיקרי כה״ג ודברי א״ר קשים דבר״מ פ״ג מתפלה ו׳ יבואר ערבית זמנה לכתחלה כל הלילה והתי׳ הב׳ שכתב א״ר לאחר שעלה ע״ה זה נראה ואי״ה ברל״ה יבואר מזה ול״ד למ״ש הנ״ץ דטעה ולא התפלל שחרית והתפלל מוסף משלים שחרית במנחה דמוסף זמנה כל היום אע״ג דנקרא פושע אחר שבע כבסי׳ רפ״ו מ״מ זמנה כל היום משא״כ שחרית אחר ד״ש שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה כבסי׳ פ״ט ועמ״א כאן וי״ו ומזה נלמוד מכ״ש דמשלים מנחה אחר חצות דערבית כאמור נ״ל: