פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קד:ג

אם שח עט״ז האריך הנה מה שהקשה דברי הראב׳ד אהדדי דכאן פסק בשח במזיד חוזר לראש ובסי׳ ס״ה סובר כרא״ש דאפי׳ שהה לגמור כולה בלא אונס אין חוזר לראש והא בלא אונס הוי מזיד המעיין בחה״ר ל״ג א׳ דראב״ד סובר גברא דחוי חוזר הא לא דחוי לא ומ״מ אונס הוי באפשר. גם החילוק הפשוט בין דיבור ובין הפסק שתיקה דודאי מ״ש הגמי״י הביאו הב״י דשתיקה כדיבור היינו לענין שהה לגמור כולה הא בלא שהה ודאי יש חילוק בין דיבור לשתיקה שהרי בדיבור אפי׳ לא שהה לגמור אפי׳ אותה ברכה חוזר לראש הברכה לתוס׳ ל״ג א׳ וכמ״ש המחבר בסעיף ה׳ ובשתיקה אפילו שהה לגמור אותה ברכה אין חוזר לראש ברכה וכ״ש בלא שהה כ״כ דפשיטא באיזה שיעור תתן לזה וא״כ ודאי לאו לכל מילי דיבור כשתיקה. ומ״ש מסי׳ תר״ץ סעיף ה׳ שח והיינו במזיד כתב הר״ב דאפי׳ שהה לגמור כולה אין חוזר לראש והנה הר״ב פסק בסי׳ ס״ה וע״ח ופ״ח ופ״ד כהרא״ש וראב״ד דאין לחלק בין ק״ש ותפלה והלל ומגילה כלל רק בין אנוס או לאו וא״כ למה פסק במגילה דשח במזיד אין חוזר לראש (אפי׳ נאמר דהמחבר בכאן בשוגג מיירי עמ״א אות ו׳ בזה) והרשב״א שם י״ל דמחלק בין ק״ש כו׳ משא״כ לדידן כאמור ומיהו המ״א אות ו׳ כתב לחלק בזה בין ק״ש לתפלה וה״ה מגילה דשח במזיד דאין חוזר לראש מה שא״כ בתפלה ולכאורה יש כפל לשון בט״ז דקושיית הראב״ד זכרו לעיל יע״ש והעלה הט״ז דודאי אם שח במזיד בין ברכה לברכה כ״ע מודים דמתחיל ברכה שנייה ודי ואפי׳ שח באמצע ברכה אם חוזר לראש ברכה די ול״ד לסי׳ קי״ד ס״ז דהתם במתכוין לא אמרו רצה בעבודה וגמר הברכה כך קנסו אותו דיחזור לראש התפלה משא״כ כאן דשח באמצע ברכה אם חוזר לראש ברכה די דלו יהא כשח כאלו לא אמרה כלל אותה ברכה די בכך ושאלת הרר״ג היתה ששח באמצע ברכה במזיד וגמר אותה הברכה והתפלל עוד לזה פסקו שצריך לחזור לראש התפלה דדמי תו לקי״ד ס״ז ובשוגג אם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ולא עקר חוזר לראש אותה ברכה: