פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קד:א

אבל עט״ז הרר״י סובר כתוס׳ ברכות ל״א א׳ דר״ע שהיה משתחוה בפישוט ידיו ורגליו ובהכרח עקר מקומו מותר גם בתוך התפלה אי לאו דאין שוחין כו׳ והמחבר בקי״ג ס״א פוסק דבאמצע יכול לשחות ואפ״ה מפרש כאן בס״ב כרא״ש דבתוך התפלה אין לילך (הרר״י פירש לאחר התפלה משום דאין לשחות כו׳ ואפשר הרר״י כרא״ש יע״ש) ובסימן תרכ״א ס״ד וט״ז ג׳ יע״ש ומ״מ י״ל דשלא לצורך כ״א להשתחוות אסור בתוך התפלה וכן ש״ץ ביוה״כ אסור (ומעמידין לו שטענדיר כנהוג וא״צ לעקור) אבל לצורך כמו נחש ודאי שרי וכמ״ש המ״א אות ג׳ ומ״ש שלא מצינו הילוך הפסקה שהיא נקרא הפסק כמו דבור ויצטרך לחזור לראש הברכה כבסעיף ה׳ שם הרר״י לשיטתיה דהליכה לא מיקרי הפסק כלל משא״כ לדידן. ועסי׳ ח׳ סי״ג בטלית בט״ז אות י״א ומ״א י״ז דוקא מבית לבית הוי הפסק הא בבית א׳ לא. וכאן י״ל מבית לבית מ״מ לא הוי הפסקה לעניו נחש כמו דבור: