פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם צב:ב

באמצע עמ״א המחבר כ׳ דבאמצע תפלה אף לגדולים אין מפסיק ולא תועבה כיון דבהתחיל להתפלל לא ידע מזה ואף בשעת ק״ש דיכול להפסיק אין מפסיק (אבל ודאי קודם שהתחיל ק״ש ויודע שא״י לעמוד פרסה אסור הוא אלא דאין תועבה ואפשר איסורא נמי ליכא כ״א מצוה לפנות) וע״ז כתב הר״ב בהג״ה דאם יש בל תשקצו פוסק בתפלה ג״כ והמ״א כתב דאין להפסיק בתפלה. ותשובת הרשב״א מיירי בנתעורר לקטנים תוך תפלה ולא יכול לעמוד רק עד שיסיים אם פוסק ומרחיק ד״א ומשתין וחוזר לתפלה והשיב שאין פוסק (ואין רשאי) וראיה דמים שותתין דקיי״ל גברא לאו דיחוי הוא מעיקרא וכפירש״י שכתבתי באות א׳ כ״ש כאן שא״צ להפסיק ודאי אם קודם התפלה אסור אם א״י לעמוד בקטנים משום הכוןן כו׳ משא״כ באמצע תפלה פשיטא דק״ו הוא אם אין מרחיק ד״א ממ״ר דרבנן כ״ש שאין להרחיק ולהטיל מים בתוך התפלה ולא זו נתעורר לקטנים (דבההיא אפי׳ נתעורר קודם התפלה ועבר תפלתו חזיא) ואפי׳ גדולים נמי אין תועבה דלא ידע קודם שהתחיל ולפ״ז אין מזה סתירה לאות א׳ וסיים אף התה״ד דמחמיר בעיטוש בסי׳ ק״ג לעמוד עצמו התם מרחיק ד״א והתירו רבנן ודי בכך משא״כ לעשות צרכיו בתפלה הפסק גדול לא התירו כיון דבל תשקצו זה דרבנן הוא התירו בתפלה כמו שהתירו מ״ר על הארץ ועומד ומתפלל וא״צ להרחיק ד״א אפי׳. ורשב״א אין סובר חילוק הלבוש בע״ח וצדי״ק ותינוק השתין ע׳ מ״ש שם ומ״ש המחבר ואם רצה להרחיק היינו בק״ש ולא בתפלה כמ״ש: