פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם צב:א

וצריך עמ״א הנה יש בכאן מקום עיון ומ״מ אכתוב בקוצר ברכות כ״ג א׳ ורש״י ד״ה גברא דחוי וד״ה ומ״ס גברא חזי בביאור שמפרש דקודם תפלה אין יכול לעמוד ואפ״ה הלכה כמ״ד אין חוזר לראש בקטנים ועיין סי׳ ע״ח שותתין מסתמא כן הוא ואפ״ה אין חוזר לראש בקטנים. ושם בגמרא אמר ר״ש בר נחמני הנצרך לנקביו אל יתפלל שנאמר הכון ומאי קמ״ל והא ברייתא היא ת״ר כו׳ התפלל תפלתו תועבה (ותנו רבנן כתבו בעלי הכללים הוי כמו משנה) גם הכון משמע לכתחלה ולמ״ד לכתחלה אסור אפי׳ יכול לעמוד ער פרסה א״ש אבל לרי״ף דמותר לכתחלה קשה זה ובהכרח דנקביו שם משותף לגדולים ולקטנים ות״ר בגדולים מיירי ורשב״ג בקטנים מיירי הכון לכתחלה (וע׳ רא״ש שם כנראה מפרש וי״ד גברא דהוי הוא אתה צריך להפסיק יע״ש מ״מ מוכח גם מיניה כן במ״ש שלא היה יודע יע״ש ויש לעיין קצת בזה) וז״ש רש״י גברא חזי תפלתו ראויה ומיהו ודאי לכתחלה אין לעמוד להתפלל כך ומכ״ש אם יודע שא״י לעמוד עד פרסה לקטנים ואיסורא עביד ומ״מ דיעבד תפלתו ראוי והכין הלכתא בקטנים כבסי׳ ע״ח ומה שנראה מתשובת קל״א הפך זה כמ״ש בחידושי לק״מ וכמ״ש אי״ה באות ב׳ מזה ועא״ר כתב באות ב׳ מזה ועוד כ׳ שם באות ב׳ בשם שו״ת רמ״א צ״ה דאף בקטני׳ ובשם מע״מ אין כעת ת״י. ומ״ש בשם ב״ח וסיים דבעובר זמן תפלה יש לסמוך על רי״ף דמתיר לכתחלה ביכול לעמוד שיעור פרסה דהיינו שיעור שעה כ״כ ז״׳ל עא״ר: