פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם פה

אפי׳ עמ״א עמ״ש בט״ז בשם פרישה לאונסו מות״ר מה יעשה י״ל דס״ד יפנה לבו לחשבונות וכדומה קמ״ל לאונסו מותר להרהר ומיהו הדין אמת מזבחים:

בלה״ק עמ״א. מ״ש משבת ק״ן א׳ בפירש״י שם ומ״ש מרחץ א״י דאפי׳ אין שם אדם וע״כ לאו משום ערוה אלא דמאיס וכפירש״י בשבת יע״ש. ומ״ש מיהו בי״ד פירשתיו בע״ד וע״ט בט״ז דשומע כעונה חמור יותר מהרהור ועמ״ש בפריי שם. ומשמע מכל הפוסקים דהרהור אסור אפי׳ אין שם אדם:

שאינם עמ״א הנה הר״מ ז״ל בפ״ג מק״ש הג״ד השמיט שאלת שלום ועפר״ח די״ל הר״מ סובר דאדחי מהלכה ושרי שאלת שלום וכינוין משא״כ המחבר בפ״ד דאוסר ש״ש ומתיר רחום כו׳ וע״כ כמ״ש בכ״מ רחום שייך ג״כ על אדם (וצדק הט״ז בפ״ד נ׳ דאדם ששמו שלום שרי) ושאלת שלום כאומר ה׳ שלום עמך אסור ומ״מ הלשון שכתב שאינם נמחקין ל״ד דהאיכא שאלת שלום והר״מ לשיטתיה. ומיהו י״ל דרחום וחנון דשרי באומר כך אבל לאמר הרחום ירחם עליך אסור כמו שאלת שלום וה״ה שלום כך בלא שאילת שלום שרי וכללא דוקא והבן:

להפריש עמ״א אם נכנס הרהור רע בלבו שרי לחשוב בד״ת דהוי לאפרושי מאיסורא:

ובעניני קודש עמ״א ובחידושינו כתבנו מזה: