פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם עג:א

מ״ש המחבר בסי׳ י׳ ובשר שניהם נוגעים יראה דלאו מלה תנאיות הוא דכל פנים להדי פנים אפי׳ אין בשרם נוגעין ממתניהם ולמטה אסור בלא טלית דל״פ וא״י למה היפך המחבר מלשון הר״מ ז״ל בפ״ג מק״ש הח״י יע״ש. ועיין עט״ז בסי׳ ע״ד א׳ ואי״ה שם יבואר:

בחזרת עמ״א כ״מ בשם הר״ר מנוח דמברייתא כ״ד ברכות זה מחזיר וקורא י״ל כ״א כשרוצה לקרות מחזיר ודי קמ״ל זה. ולפ״ז ב׳ ב״א לא מהני החזרת פנים וטלית מתני פנים להדי פנים ובתנאי שיחוץ על לבו שלא יהא רואה ערוה כבסי׳ ע״ד ויוציא ראשו לחוץ ובאשתו החזרת פנים סגי אפי׳ נוגעים בשרם. ומ״ש בסעיף ג׳ בנים קטנים בעינן חזרת פנים כ״כ הר״מ וטור דחזרת פנים בעינן ואפשר למדו מאשתו דבעינן חזרת פנים שנים שהיו ישנים זה מחזיר (לרב יוסף באשתו) ה״ה בניו קטנים לא עדיפי מאשתו אע״ג בברייתא דבניו לא יקרא אא״כ טלית מפסקת ולא הוזכר חזרת פנים אפ״ה הא דאם קטנים שרי בחזרת פנים דוקא ועפר״ח. כתב עוד הפר״ח דיראה לו אם קרא ק״ש בלא חזרת פניו או בטלית יצא ול״ד לסי׳ ע״א ס״ז יע״ש. והנה אם נאמר כל אלו איסור דרבנן כנראה דפסקו לקולא כברייתא דמחזיר מ״מ יש לעיין מ״ש מסי׳ ע״א ועמ״ש שם: