פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ע:א

נשים עמ״א (ט״ס החמיר רחמים. סס״י תכ״ו רס״י תכ״ז. דזמירות י״ח אמירת יציאת מצרים) וא״י למה לא הביא תוס׳ ברכות כ׳ ב׳ ד״ה בתפלה מהלל דפטירי אע״ג דרבנן הוי וכפי הנראה שם דלרש״י מ״ע דרבנן שהז״ג נשים חייבות. ולפ״ז ע״כ א׳ משני פנים או פרשה א׳ עכ״פ ד״ת או פסוק ראשון מ״ה נשים פטורות רק מדרבנן כתב אהל מועד דחייבין עא״ר בשם ל״ח והנה לר״ח והמחבר בס״ב פסק קצת כמותו א״כ קשה קושיית תוס׳ ד״ה וקטנים (שם ך׳ א׳) וצ״ל כתי׳ הב״ח לומר נשים דומיא דקטנים אפי׳ מדרבנן פטור והא חב״י בסי׳ ס״ז פוסק כרשב״א בתשובה ש״ך דפסוק א׳ ד״ת בהכרח נשים פטורות מפסוק א׳ מ״ה רק מדרבנן וז״ש ונכון היינו מדרבנן וכמ״ש הל״ח (בא״ר א׳ הובא דבריו). וע׳ נ״ץ דלהמחבר נכון כל פרשה א׳ והר״ב הגיה דעכ״פ פסוק א׳ מחויבין ומ״מ י״ל רק מדרבנן פסוק א׳ מחויבין לא מן התורה וכאמור. ומ״ש די״מ מחויבין בסי׳ ס״ז כתבתי די״מ בלילה י״ל דרבנן ואסמכתא ולפ״ז נשים מדרבנן רק חייבין בי״מ יע״ש. עמ״ש לקמן:

עיין פר״ח הביא ירושלמי דעבדים פטורים ה׳ אחד יצא זה שיש לו אדון אחר אלמא אפי׳ פסוק ראשון פטורים יע״ש ומ״מ י״ל מדרבנן חייבין והנה קשה תיפוק מהיקשא לאשה וי״ל כמ״ש הלח״מ פ״א מתפלה דמש״ה בק״ש לא כתב הר״מ מ״ע שחייב בק״ש דיחיד חייב בכל רגע וא״כ י״ל פסוק א׳ ל״ש שז״ג ומ״ה מצריך קרא והוקשו נשים לעבדים ויש להעמיס בבבלי כן פשיטא מה״ד מ״ש קמ״ל דומיא דעבדים עסי׳ רצ״ו מ״א י״א ומ״ש שם:

ולפ״ז יצא לנו דין חדש שחציו עבד וחב״ח פטור מק״ש כמו בראייה בחגיגה ד׳ א׳ שיש לו אדון אחר יע״ש ובמשנה סתם עבדים משמע לגמרי הא חב״ח חייבין כדמסיק בחגיגה שם ש״מ דליתא לירושלמי. ער״מ פ״ב מחגיגה כתב עבדים בבוא כל ישראל וחצי ב״ח היל״ל מי שאדון א׳ וצ״ע :

מ״ש המחבר ונכון כו׳ פירש הלבוש פסוק א׳ והנה במ״ה פ״ב דברכות ר״נ א״ש לבטל מלכות שמים שעה א׳ בלא מלת עול ומשמע פסוק ראשון שאר ב״א פטורים ולא גרע מנשים כו׳ וזה דלא כנ״ץ הביאותיו לעיל וקמ״ל כל הק״ש הא פסוק א׳ עם בשכמל״ו אפי׳ חתן חייב ועמ״א אות ב׳: