פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרפח:ז

זמן עמ״א וכוונתו לתרצ״ב אות ב׳ דמברך ביום שהחיינו דעיקר מצותה ביום וער״ן בריש מגילה שהכפרים לא היו קורין בלילה כ״א ביום. ואם כוונתו לומר בלילהון לא יברך לא ליל י״ד ולא ליל ט״ו היה לו לפרש זה. והנה הר״מ ז״ל והמחבר כתבו דקורא בב׳ הימים ובלילהון דל״ת קריאת הלילה אין חובה כ״כ ודיעבד יוצא בשל יום לחוד ה״א בלילהון אין קורא כלל ספק דרבנן לקולא כמש״ל קמ״ל דבלילה נמי חובה לשיטתם כמ״ש בתרנ״ג דביום אין מברך שהחיינו. והר״ב שכתב שם דחוזר ומברך שהחיינו אפ״ה אודי כאן להמחבר דאף בלילה קורא ויראה לכאורה דעל של לילה לא יברך וכנראה ממ״א וכדכתיכנא, ובחידושינו כתבנו למ״ד אין קריאת הלילה חובה וכפרים לא היו קורין בלילה איך יברך וצונו. כתב הפר״ח דוקא עיר שיש לה עתה חומה הא לא״ה אין נכנס בגדר הספק ולעיל כתבנו דוקא ספק דינא כטבריא או ספק קבלה הא לא״ה לא. עיין א״ר אות ה׳ בשם הגהות אלפסי הוא נקרא דרך תמים דלא אמרינן קבוע כאן עד״מ ט׳ חניות מוכרות בשר שחוטה וא׳ נבילה ואחת א״י מה היא מוכרת לא נידון קבוע יע״ש שהאריך ויראה דקבוע ד״ת דוקא כשהאיסור ניכר במקומו משא״כ זה וא״ש קושיית הר״ש מקינון איך זורעין דילמא נחל איתן הוא קבוע כו׳ ומתרץ כאן משמע שמסופק אי זה הוי קבוע דכתב ואת״ל ספק שקול הוא היינו קבוע וצ״ע: