פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרפח:ו

ולא עמ״א כוונתו בי״ד סי׳ כ״ח שור הבר מכסה בלא ברכה ודוקא מצוה שחייבו חז״ל בפרטות לעשות מספק כי״ט שני מברכין משא״כ היכא שלא אמרו בפירוש רק מכללא ככל ספק תורה לחומרא אין מברכין עליו ועש״ך י״ד כ״ח אות ז׳ דלא מטעם להתיר חלבו אלא שאין מברכין על הספק והא דתנן במשנה כו׳ מכסין דמו לאו שתקנו בפרטיי כן אלא מכללא דספק תורה לחומרא. ודמאי רוב ע״ה מעשרין כרבא פרק במה מדליקין כ״ג אלא דלא כאביי. ועיין ר״מ פ״ג ממגילה לכאורה כאביי ושאני י״ט ב׳ דלא ליזלזלו ביה ובמגילה ראוי שלא יברך כלל וכמ״ש הר״ן ז״ל ספק דבריהם לא בעי ברוכי אלא י״ל מ״ש הר״מ ז״ל הואיל ורוב עיירות קורין בי״ד טעם למה מברכין בי״ד למה אין מברכין בט״ו וכפי זה י״ל דסובר שפיר כירושלמי בן כרך שקרא בי״ד יצא עמ״ש בט״ז ד׳ ועסי׳ ס״ו בספק קרא ק״ש ומ״א שם כתב תי׳ הכ״מ דתקנה כך היתה ולשיטתיה כאן ועט״ז שם מ״ש כדמאי ר״ל כאביי שאמר דמאי ספק דבריהם הא ספק תורה מברכין ולשיטתיה כאן ועא״ר ופר״ח שם בשם הדרישה דכל שהוא מחויב וא״י אם עשה צריך לברך ה״ה כאן ושם הארכנו: