פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרעו:א

של חנוכה עמ״א של חנוכה תיבה אחת לא של חנוכה ב׳ תיבות והטעם בשל״ה במס׳ תמיד דף רמ״ט ע״ב נר של שבת לצורכו להאיר וגם לשבת משא״כ נ״ח רק לחנוכה לפרסומי ניסא יע״ש היינו דאסור לשמש לאורה רק נר אשר שייך לחנוכה ובפר״ח גורס נ״ח לא של וכ״מ המחבר והיינו ג״כ של שבת שייך לו ולשבת משא״כ זה שייך רק לזכרון הנס זכר למקדש שחנכו המנורה לא של חנוכה יומי חנוכה דהאידנא ומ״מ העולם נוהגין של חנוכה ב׳ תיבות כמו להדליק נר של שבת. בימים ההם בזמן הזה לא ובזמן בוי״ו. שהחיינו לזמן הזה הלמ״ד בחיר״ק ועיין בסידור תפלה להמדקדק הגדול הרב מהר״ר שלמה זלמן הענא ז״ל ואין כעת ת״י. אם שכח כו׳ משמע אם לא היה דעתו על כן חוזר ומברך ועא״ר ועט״ז מ״ש בזה וצ״ע היכן צונו דלא הוי רק למהדרין ושאר בני אדם יוצאין בנר א׳ וצ״ע. חנוכה נו״ן בשורק קטן כ״מ בסידורים וכ״ף דגושה אע״ג די״א רמז ה׳ נרות כו׳ חנוכה וברד״א חנוכה וצ״ע:

אין עמ״א עט״ז ד׳. ומ״ש וכ״מ בתו׳ כיון האדון ז״ל למ״ש התוס׳ סוכה מ״ו א׳ ד״ה הרואה מ״ש בסוכה ולולב לא מברך הרואה וחנוכה מברך ותירצו ג׳ תירוצים ומאי קושיא אי אמרי׳ דאע״ג שאשתו מדלקת עליו בביתו ויצא י״ח במצות אפ״ה נתקן הברכת להודות על הראיה כמ״ש הב״ח ז״ל א״כ אין קושיא מסוכה דהברכה על עשיה לחוד משא״כ בנ״ח ש״מ בנ״ח נמי הברכה לרואה כשלא קיים המצוה הוקשה להם שפיר מ״ש משאר מצות דלא תקנו ברכה לרואה כשלא קיים בעצמו המצוה וקיצר כדרכו הטוב ועיין ברש״י סוכה שם: