פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרעה:א

למצות עמ״א עפירש״י ותוס׳ שבת כ״ג א׳ ד״ה דולקת מע״ש למצות חנוכה כן פירש״י ז״ל ותוס׳ ד״ה מכבה פירשו שהדליקה תחלה לצורך שבת משמע הא אי לצורך חנוכה א״צ לכבות למ״ש למ״ד הנחה מצוה והמחבר השמיענו בלשונו שהוא לשון הטור והוסיף תיבת למצות חנוכה לומר כה״ג צריך לכבות ולהדליק דהדלקה מצוה הא הנחה מצוה א״כ כה״ג לכבות רק להגביה הא הדליק שלא לשם חנוכה אף אי הנחה מצוה צריך לכבות ולהדליק ולהניחה ול״ש לכאורה לומר רבותא נקיט שזהו עיקר הדין וי״ל דמ״ש התוס׳ לצורך שבת היינו נמי לנ״ח וז״ש כיון שמדליק בעתה הא שלא בעתה אף לצורך חנוכה כו׳ דהא לצורך שבת על השולחן מניחו ונ״ח מבחוץ בזמן הש״ס ואיך שייך מגביה וא״צ להזכירו ודוחק לומר באוכל בחצר בזמן הסתיו ואם שהל׳ דחוק שם. ועפירש״י שם דולקת שהדליקה מע״ש למצות חנוכה לכאורה שהדליק מע״ש לצורך מ״ש והיינו כפי השיעור מצ״ה מיד עד ח״ש ולאח״כ לא ובמ״ש מאריכין בתפלה להוסיף מחול על הקודש ורוצה לעשות עצהי״ט ומש״ה לא כתב בע״ש אלא מע״ש וד״ה ומדליקה למצות הלילה לא משמע כן ואיך שיהיה אף כה״ג צריך לכבות כו׳. וער״ן הדליקה בע״ש כו׳ בנר מערבי אפ״ה מטיבה והתם ס״ה וכאן נמי זכר למקדש ומיהו אף הדליקה מע״ש בשביל מ״ש מכבה דאין ניכר כאמור. ואומרו עששית כל היום למ״ש ובגירסת הרי״ף ז״ל כל השבת ולא אמר הדליקה מבע״י בלילה מכבה ומדליקה רבותא כפירש״י מע״ש למצות חנוכה אפ״ה במ״ש מכבה ומדליק למצות הלילה אע״פ שהדליק מע״ש בזמנו הראוי כבסי׳ תרע״ט. עוד רגע אדבר במ״ש המ״מ פ״ד שם ה״ט מנר לנר פתילות ארוכות דוקא אם לומר דבידו הוי כמו קינסא הא במעשר שני כתב הטעם שמא יחסר הפירות כמ״ש הלח״מ שם כל שנעשה אח״כ מצוה לא הוי קינסא וחזינן אי הנחה מצוה אסור צריך פירוש אחר. ואי לומר דהדלקה מצוה צריך להניחה תחלה ולהדליק במקומו דוקא גם בפנים וחוץ או גם בזה שייך הרואה אומר א״ש וזה דלא כמ״ש הט״ז אות ג׳ וז״ש הר״מ ז״ל ה״ט תחלה נ״ח בפנים וחוץ ואח״כ תפוש בידו דלשיטתיה בפנים וחוץ במקומו בעינן ואחז בידו כל זמן הרואה וממילא צריך להניחה ולהדליקה דהדלקה במקומו בעינן ונ״ח למעלה מך׳ יכבנה וימעט וידליק עסי׳ תרע״א ועתוס׳ שבת כ״א ואין להאריך: