פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרסט:א

אע״ג דאין מרקדין בי״ט עמ״א ובשל״ט א׳ ולכאורה ה״ה מספקין כף אל כף נמי ועב״י שם בשם מהרי״ק וי״ל ושבות במקום מצוה הא כמה פעמים העמידו דבריהם במקום תורה ולכאורה משום דתוס׳ מתירין לדידן שא״י לתקן כלי שיר מש״ה נוהגין היתר עכ״פ בשמחת תורה אבל וודאי שבות דלא נזכר היתר פשיטא אף במקום מצוה אסור ושבות דשבות אמירה לעכו״ם שרי כו׳ ולענין ברכה על התורה כשקורין הרבה כהנים או לוים או נערים ראוי שאחד יברך והשאר ישמעו ויצאו בברכתו וקטן י״ל הוי תרי דרבנן לכן יברך גדול והשאר ישמעו ועסי׳ קפ״ו במ״א ג׳: ועיין לבוש מסיימין התורה אפילו על קטן שהש״ץ קורא ובקריאתו יוצאין השומעין ועיין סימן רפ״ב ס״ג מ״א ה׳ הכל עולים לז׳ ולא לג׳ י״ל תקנת עזרא וא״י בקריאת קטן דהוי תרי דרבנן ובשבת כיון דכבר קראו ג׳ מקילין ומיהו י״ל לג׳ אף שש״ץ קורא לא׳ ועא״ר י״ב כירושלמי דאי לטעמא דאין ב׳ מברכין:

מוציאין שלשה ספרים בא׳ וזאת הברכה והמסיים הוא חתן תורה וקונים בדמים מרובים וראוי עכ״פ למכור לאיש הגון ת״ח או מחשובי הקהל ובשניה בראשית נקרא חתן בראשית ונוהגין שאף מי שעלה כבר בפ׳ וזאת הברכה עולה לחתן תורה או חתן בראשית דהכל יודעים משום שמחת תורה ליכא פגמא א׳ בב׳ ס״ת עא״ר וא״ז אות י״א וה׳. ומיהו חתן תורה לא יעלה חתן בראשית דליכא הפסק אחר יע״ש. ועסי׳ רפ״ד וקמ״ד. ואומרים קדיש אחר ס״ת שניה בראשית ומניחין השלישית אצלה ואם טעו ואמרו קדיש אחר ספר תורה ראשונה וזאת הברכה חוזר ואומר אחר שניה עא״ר אות י״ט:

אם טעו ופתחו ראשונה בראשית או מפטיר ועדיין לא ברכו ולא התחילו לקרות יגלול לזאת הברכה ואח״כ יקחו שניה בראשית וראשונה יגללו בעוד שקורין למפטיר וכדומה. מיהו אם כבר התחילו לקרות מפטיר או בראשית צ״ע די״ל שאין להפסיק בה ולקרוא וזאת הברכה דעיקר חובת היום מפטיר הוא עא״ר אות י׳ בשם תשובת רדב״ז ועיין בסימן תרפ״ד בט״ז ומ״א ד׳ וה׳. וקדיש יאמר אחר גמר הקריאה כה״ג וצ״ע. נוהגין לזרוק פירות לשמחת תורה ועא״ר א׳ שזה היה מלשינות המן ג״כ יע״ש ועסי׳ קע״א לזרוק במקום מאוס אין נכון. לשום פולווע״ר בנר שרי עא״ר בשם המ״א תקי״ד י״ג ואפשר במיני נפט זפת ג״כ אסור להבעיר דוקא נרות שרי וכ״ש פולווער משמע קול למרחוק ואוושא מילתא אסירי. ג״כ יש נוהגין בשחרית דלית שכרות ויש במוסף עא״ר וא״ז ובק״ק פראג במוסף ובהכ״נ בשחרית. ופה ק״ק פ״פ ד״א יע״ש ראיתי עולין לדוכן בוותיקין בהשכמה בשחרית. נוהגין להקיף אלממבר״א בס״ת יש ג״פ ויש ז״פ. כשחל ש״ת ביום א׳ אומרים מערבית השייכים לשמיני עצרת וכן בכל הרגלים כן לבד ליל ב׳ דפסח כשחל ביום א׳ אומררים מערבית של יום שני מפני בכור לספירה עסי׳ תפ״ט ועא״ר כאן: