פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרנא:כז

משום ע׳ מ״א בסי׳ ס׳ ס״ד אף דלחומרא אמרינן כן דבעי כוונה מספק לא לקולא מ״מ כיון דבעי לכוין ממילא כל שהוסיף מין אחר דלא כיון בו באותו המין לשם מצוה אף בזמנו לית ב״ת והנה הר״ן והמ״מ פ״ז ה״ז דלית ב״ת דהא לחודיה קאי (לרבנן דא״צ אגד עתוס׳ ל״א ב׳ ד״ה הואיל) וא״כ א״ש דמ״ש הטור ב״ת היינו נראה כמוסיף לא ב״ת ממש ומ״ש אם כיון למצות לולב היינו לתרץ מ״ש שאוגדין שלא במינו לרבנן ולא נראה כמוסיף ותוס׳ תירצו שם דאין דרך גדילתן והטור אפשר סובר כל שלא היפך לגמרי לא הוי שלא כדרך גדילתן ע׳ לעיל הנענוע ומש״ה תירץ הטור דהתם לנאותו אין נראה משא״כ כשמתכוין למצות לולב ל״ד אלא כל שאין לנאותו נראה כמוסיף וכן המחבר סתם כאן אף בלא כוונה אף בסי׳ ס׳ פסק דצריך כוונה אלא דנראה כמוסיף: