פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם סה:א

אפי׳ עמ״א בתוס׳ בר״ה ל״ד ב׳ ד״ה לדידי דשהה כדי לגמור כולה היינו אפי׳ עומד בסוף משערין השהייה מרישיה. ולכתחלה אסור להפסיק כדי לגמור כולה אפי׳ בלא אונס אפי׳ בשתיקה. ומ״ש לנ״ג אות ה׳ וקפ״ג אות י״א ותכ״ב אות ט׳ במ״א בשם ד״מ לחלק בין ד״ת פסק ברא״ש דבאונס חוזר ובדרבנן אינו חוזר כרי״ף יע״ש בד״מ אות ה׳ בתכ״ב אבל המ״א בקפ״ג מיקל אפי׳ בבהמ״ז ד״ת ודוקא ק״ש באונס חוזר לראש:

והנה תראה שהמחבר בכאן כתב בי״ן בשתיקה ובי״ן בדיבור (והוא הגמי״י פ״ב מק״ש בשם ראבי״ה) ודרך המחבר בי״ן בין לכתוב זו ואצ״ל זו כמ״ש בסמ״ע בסי׳ ע״ב אות ז׳ ולעיל בסי׳ מ׳ ס״א בין בבתים בין ברצועות ולמה שינה כאן וכתב לא זו אף זו ואם נאמר כמ״ש המ״א בקכ״ג אות י״א דשח במזיד חוזר לראש כבסי׳ קי״ד ס״ז (אפילו לא שהה) וה״ה כאן א״כ בדיבור היינו ברשות ושתיקה אפי׳ במזיד והוי שפיר זו ואצ״ל זו ומש״ה כתב להיפך ועפר״ח כאן הביא תשובת רשב״א תרמ״ז הביאו הב״י תרצ״ב במגילה משמע אפי׳ מזיד אין חוזר יע״ש שהאריך ואי״ה יבואר לקמן. ועמ״א ק״ד אות וי״ו בק״ש צידד דשח א״צ לחזור לראש ובהמ״ז פסק בפשיטות דחוזר במזיד ומר״א כתב הפר״ח דהוי כטול כרוך יע״ש. ובתפלה דשומע קדושה ואיש״ר כמבואר בק״ד ס״ז ולשהות באמצע ברכה כדי לגמור כולה הברכה רשאי כיון שמפסיק בשתיקה ואי״ה בסי׳ ק״ד יבואר עוד: