פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרמט:כ

אסור באכילה עמ״א ראוי להתבונן בדברי קדשו שמיוסדים על אדני האמת וקו השכל. והוא ל׳ הר״מ ז״ל פ״ב כ״ח ה״ט (והמחבר הוסיף שאין מינם או חסרי השיעור עמ״מ שם ובכ״מ) ותיבת אות״ו אתרוג מיותר הול״ל או שאסור באכילה וידעינן דאאתרוג קאי גם מדפוסל כל ז׳ אתרוג שאין ראוי לאכילה מלכם הואיל והוא הפיסול בגוף אתרוג (כמ״ש המ״א לקמן) א״כ תקשה קושיית התוס׳ סוכה ל״ה א׳ ד״ה לפי למה לי טעמא בלולב כתותי שיעוריה תיפוק דאסור בהנאה ותירץ התוס׳ דנ״מ לי״ט שני קשה להר״מ והמחבר דפוסלין אתרוג האסור באכילה (כמו בלוע מאיסור כדלקמן או מודר איסור אכילה מיניה בשבועה) כל ז׳ ואהא תירץ הב״ח דסברתם ז״ל כמ״ש בחה״ר בשבע שיטות דכל דהוי שלו אף אסור בהנאה שלו ולכם מיקרי יע״ש היטב ואתרוג דראוי לאכילה ודאי כל שאסור באכילה לאו לכם הוי משא״כ לולב בהנאה כל ששלו אף דאסור בהנאה לא מימעט מלכם דהא נמי שלו עכ״פ הוי (והא דמ״ד באתרוג לפי שאין דין ממון לאו הלכה הוא או כמ״ש בחה״ר לפרש שם בזה יע״ש) הלכך שפיר באתרוג כל שאסור באכילה בשבועה או בליעת איסור אע״פ שמותר בהנאה מימעט מלכם ופסול כל ז׳ הואיל ועיקר הפוסל בגופו משא״כ שאול ועתוס׳ ר״פ ד״ה בעינן ומ״ש באתרוג ג״כ באשירה כתותי נקיט חד טעם עם לולב ויש דל״ג באפשר ועחה״ר. ולפ״ז להמחבר המודר הנאה מלולב שלו יי״ח אף ביום א׳ דלכם קרינן ביה דלא כמ״ש הר״ב בס״ב והרשב״א ז״ל בתשובה תשמ״ז חזר ממ״ש בחה״ר יע״ש. וא״כ במודר הנאה מלולב עצמו י״ל ליטול בלא ברכה ביום א׳ (ואם נדר בי״ט ונשאל על נדרו לצורך י״ט י״ל כה״ג לא הוי נראה ונדחה דבידו הוא וא״נ לא הוי בידיה י״ל כל שהוא סובב הדבר אפשר לא הוי נראה ונדחה ונראה וצ״ע. ובלבוש ערלה א״י י״ח ביום א׳ צ״ע דמכאן מבואר איסורי אכילה כל ז׳ א״י י״ח:

ויצא לנו הדין חמ״פ של כ״ה ועכו״ם איסור הנאה מחויב לבערו לפי מ״ש בחה״ר והמחבר ומ״א דלכם קרינן ביה ובפסחים ב׳ דברים אין ברשותו י״ל לאו חידושא אלא מצינו בתורה כן ובסי׳ ת״נ כתבנו בשם הרב המאה״ג מו׳ חיים טולצייך ז״ל מק״ק לבוב קושיא דלמא ר״א וחזקיה ל״פ ובחמ״פ צריך בצירי דל״ת דלאו גזירת הכתוב הוא דלך איסורי הנאת ולמ״ש בחה״ר א״ש ושם ביארנו זה אין מקומו פה:

והוי יודע אתרוג שאסר עצמו בשבועה באכילה להמחבר פסול כל ז׳ הימים וטבל כה״ג נמי ואי בעי מיתשל לא אמרינן. ואתרוג של עכו״ם ביום א׳ ממ״נ אי לא זכה ביה של אחרים הוא ואי זכה בי כתותי כו׳ ובשאר הימים אם אין לו אתרוג אחר כ״א זה צ״ע די״ל דמאיס מדרבנן (עיין ע״ז מ״ז א׳) וכל דלית ליה אחר אפשר ל״ג ולשמא יריח ביה מזהר זהיר. ומיהו במודר הנאה אמאי בשאר ימים כשר לכתחלה ולא חיישינן שיריח בכוונה ביה כי לא בדיל בנדרים כה״ג ע׳ תוס׳ ריש פסחים ועחה״ר סוכה ל״ה בהא דגרסי של אשירה מה״ב יע״ש. ומיהו לולב בי״ט ב׳ דרבנן מאיס לגביה ובשופר כה״ג אם אין לו אחר י״ל דתוקע לכתחילה עסי׳ תרכ״ט במ״א כ״ב והבן ועסי׳ תקפ״ו במ״א אות ו׳:

אתרוג של ערלה פסול עמ״א גמרא ל״ה א׳ ובמשנה ולהמחבר פסול כל ז׳ ובלבוש משמע רק יום א׳ והנה י״ל ערלה בשריפה וכתותי ע׳ תוס׳ תמורה כל הנשרפין ופני יהושע סוכה ובתוס׳ סוכה ל״ח א׳ ד״ה לפי. ואתרוג שנבלע איסור י״ל איך יצויר אי נפל חם עליו כ״ק גלד לא הוי חסר אף ביום א׳ כבסי׳ תרמ״ח ס״ו נקלף כו׳ ואי ע״י בישול ממש בלא״ה פסול כבסי׳ תרמ״ח סעיף ט״ו ולהב״ח שם יצוייר כבוש במים מעל״ע עם איסור משא״כ להמ״א שם אות כ״ב איך הביא זה וי״ל דנ״מ לשאר הימים די״ל כבוש שרי בשאר הימים ובלוע איסור להמחבר פסול כל ז׳ וי״ל בע״א. ומ״ש דתוס׳ ורש״י וכל בו מכשירין ערלה בשאר הימים בסוכה ל״ח א׳ ד״ה לפי דהאיסור אכילה באתרוג שרי בשאר הימים דלא כהר״מ והמחבר. ומ״מ ערלה י״ל בשריפה כתותי. וטבל ע׳ בר״ן בשם הרמב״ן ז״ל ובכפות תמרים יע״ש י״ל לדבר מצוה שאין לו אחר אפשר התירו להפריש בי״ט ומיגו דאי בעי מפריש יי״ח ודמאי לב״ה אף למ״ד מאכילין עניים ואכסניא ע׳ תוס׳ ל״ה ב׳ פלוגתא בירושלמי. וע״ז של עכו״ם כיום א׳ מיגו דאי בעי מבטל לה וזכי בה זה לא אמרינן. ועיין פירוש המשניות כתב ערלה ותרומה טמאה בשריפה ואין פירי שאין ראוי לאכילה וע׳ בכפות תמרים מזה וי״ל דכל שאין ראוי לאכילה מימעט מפרי וא״ש דפסול כל ז׳ דלאו פרי הוי וראיה דבשריפה ודאי פסולין כל ז׳ וגמרא דנקיט משום היתר אכילה דנ״מ בטבל וכדומה או ערלת ח״ל דלמ״ד דאין בשריפה עיין בכפות תמרים והבן זה ואין להאריך. ע׳ בלבוש מ״ש אח״כ בערלה משמע כל ז׳ פסול: