פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרמח:כד

לא עמ״א משהין בעינן עיין אות הקדום:

קצת דיני אתרוג

א׳ מראה אתרוג הוא כחלמון ביצה ושעוה כדומה עתו׳ ל״א ב׳ ומשמע שאר מראות הכל פסולים ושחור ולבן בסי״ו הוא ל״ד ודומה לשחור במקומו שגדל אם דרכו כך כשר כבסי״ז ומראה פסולה דינו כחזזית. וחזזית בסי״ג כתבתי שם אם הוא כמין גרב הוא החזזית המוזכר בש״ס תרגום ילפת חזזן עיין תי״ט ואפשר אף שיהיה ממראה אתרוג פסול ובחוטמו פוסל לי״א כל הפסולים בכ״ש ודוקא שנראה להדיא לרוב ב״א הא צריך הסתכלות ועיון אין חילוק ובחוטמו נמי כשר כמש״ל עמ״א אות ח״י בשם המבי״ט ז״ל ותקנה לקלוף מקום ההוא כבסי״ד צ״ע בחוטמו די״ל נקלף כ״ש פסול שם להר״ן בנסדק ה״ה נקלף שם עס״ה וא״ר. אותן אתרוגים שיש לפעמים קרום דק ולבן במקומות מועטים אין ראוי לקרותו חזזית כי אם שינוי מראה ומיהו דינם שוה ניקב מתחלת ברייתו בקוצים ועור סביב הנקב כבס״ב בחוטמו צ״ע. ירוק כעשב השדה להב״ח לאו הדר הוא עמ״א כ״ג וא״כ בחוטמו בכ״ש. ואם יש אחר טוב. שושנה אם יוכל להדר שיהא השושנה והפרח שלם טוב ואם לא עכ״פ יראה שיהא העץ יוצא קצת מאתרוג כי לי״א פסול עמ״א אות ט׳. בלא״ט פלע״ק אדום כדומה וכעין חזזית וגרב וגבוהים בתה״ד צ״ט פקפק בזה וגם אם אין גבוה משאר האתרוג מ״מ מראה פסולה הוי אם לא שנאמר דיש להם מראה כשירה וצ״ע. ואני לא קבלתי בזה ואשרי מי שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל. גם להורות הוראה באתרוג כמ״ש היש״ש בחולין המורים מרובים והיודעים מועטים ובפרט שאין גדילין בארצותינו וצ״ע טובא בהם. משמע אודם נמי מראה פסולה ואהינא סומקא אין אודם כ״כ וצ״ע רמ״ז ר״מ כאגוז היינו כמ״ש בתפ״ב אות ד׳ ש״ה רבה ז׳ וגת אגוז ד׳ אגודות ערש״י ויצא לוז קטנים ונ״ל כל שאין כאגוז לא מנכר לקיחה ומיושב קושיית כפות תמרים ל״ה יע״ש וא״כ חסר ונצטמק כשיעור היינו אגוז וזה דוחק גם פסקי מהרא״י ג״כ מבואר כביצה בעינן בנצטמק ועט״ז וצ״ע והבן: