פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרמד:א

במנהגים עמ״א מ״ש אם לא בירך ביום א׳ כו׳ משמע ה״ה סוכה כן עמ״ש בתרמ״ד אע״פ שנטל לולב ביום ולא בירך שהחיינו מברך ליומא אוחרא בשעת נטילה דוקא עיין לבוש ול״ד לזמן דרגל דעל מה יברך לא שעת עשיה ולא קיום המצוה וביום ב׳ לא יברך זמן דבירך ביום א׳ בנטילה הוי במצוה ועוד דבקיאין כו׳ ועיין ברא״ש מ״ו כסברת בני אייבר״א והגמ״נ נמי י״ל מתי שיזכיר בעת לקיחה. והנה בלולב מברך זמן בנטילה אע״פ שלא לקח לולב ואתרוג רק קודם שלשים יום שאין מברך בעשיה או כמ״ש בחה״ר בסוכה מ״ו בסוכה ה״ה לולב (ערש״י סוכה מ״ו א׳ לולב עי״ט לאפוקי בי״ט שקנה או קושרן כבסי׳ תרנ״א ראוי שיסדרו בנטילה משא״כ עי״ט אין ראוי להמתין מדינא דש״ס וה״ה תוך שלשים) וא״כ אפ״ה מברך זמן על נטילה וה״ה סוכה עשויה וצ״ע בתרמ״ג עמ״ש במ״א שם. ועסי׳ תרנ״א ס״ו ואם בירך זמן בעשיה אין מברך בנטילה זמן דמ״ש מסוכה עחה״ר סוכה מ״ו וצ״ע: א״א אל נא ביום א׳ עמ״א לבוש כי אז היתה חניית סוכה הוי כמו אל נא. עוד כתב ביום שא״א חי וקים א״א אל נא וא״כ במקום שאומרים ביום א׳ בסוכות חי וקים אפשר לומר אל נא היינו מיד אחר בסוכת חי וקים אבל אנו שמפסיקין אין לומר רק אז היתה חניית סוכו והבן יע״ש בלבוש. מ״ש נטילת לולב לא לקיחה כל׳ התוס׳ אבודרהם שצריך להגביה וגם לנענע ולשון וינטלם וינשאם ל׳ הגבהה עא״ר דעל לקיחה הוי ב׳ למדי״ן בשם ס׳ אמרכל כמו המוציא ולא מוציא יע״ש. ואי״ה בתרנ״א יבואר עוד הברכה והלקיחה בעמידה: