פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרלד:א

ז׳ על ז׳ עמ״א העלה דבעי מרובע ז׳ על ז׳ כבס״ב עגולה לרבע בתוכה ריבוע זעז״ט וצריך חוט המקיף העיגול כ״ט טפחים וב׳ חומשים כמ״ש הב״י ובט״ז באורך (ט״ס בקצת דפוסים עשרים טפחים וב׳ חומשים וצ״ל עשרים ותשעה וב׳ חומשים) ואי״ה בט״ז יבואר. ואמנם לא זכיתי להבין דברי קדשו בכאן מ״ש ברש״י אם כוונתו לדף ב׳ ע״כ ד״ה ראשו ורובו בגי׳ שלפנינו שם לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו היינו דקיי״ל לימא בחזקת אותו ושלחנו במקום הראש שם גופו כמו שאנו יוצאים זקופים אלא דהם שכבו במטות הוצרך לומר ראשו ורובו אבל הטעם זעז״ט כרא״ש דגברא באמתא יתיב ושולחן טפח על טפח בירושלמי (עלה דמשנה פ״ב יע״ש) ועיין ב״י ולבוש. ואם נאמר דדי בשש על שבע מה״\ט אבל לראשונים שהיו שוכבים במטות מוטין על צידיהן צריך שבע לראשו ורובו וטפח ברוחב לשולחן וע׳ פני יהושע בחידושיו לסוכה ב׳ ב׳ יע״ש צ״ע דאורך אדם ג׳ אמות לבד הראש ואם נדחוק גם בזה איך כתב המ״א עכשיו היה די בשש על שש שש על שבע י״ל באופן שדבריו בכאן נעלמו ממני כוונתו ואם נגיה שש על שבע אכתי ברש״י אין כוונה כן ואולי במקום אחר פירש״י ז״ל כן. ומ״ש בשם הר״ן ז״ל בריש סוכה ובפ״ב וי״ל דכל שאין שיעור זעז״ט מ״ה פסולה הלמ״מ אבל בגדולה ושולחן בבית ואוכל משם ומדרבנן פסולה כדבעינן למימר לקמן אי״ה בסעיף ד׳ וא״כ מיעטה בקרומים נאים מן הצד בציר מזעז״ט נמי מדרבנן פסולה ומ״ה כשירה כה״ג. ואני העני מסופק אם יש לו סוכה קיטוניות וא׳ מהן כשירה מ״ה ומדרבנן פסולה כדלעיל בכמה גווני והוא יושב בסוכה כשרה ושולחנו בתוך הפסולה אם יי״ח דהוי גזירה לגזירה או דילמא דאסור דגזירה קרובה היא וצ״ע כעת. מ״ש בקרן ול״ד לפסל מסוכה דלאו דירה כלל. עט״ז ב׳ בזה: