פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרלב:ה

אם עמ״א לבוד י״ל קרובים וסמוכים ממש זא״ז בלי הפסק כלל ויש עוד לבוד כאלו סתום המקום ההוא כמו טפח מעמוד פחות מג״ט ונשתלם והוי רוב דופן כו׳ וכאן סכך פסול ב״ט וב״ט וביניהם אויר פחות מב״ט הפסק אם נאמר לבוד להחמיר דא״נ לבוד להחמיר משא״כ באין ד״ט אין לומר לבוד להחמיר היינו כסמוכים ממש ולית שיעור פסול ד״ט אבל להחמיר לומר מפורד וסתום בפסול ודאי לא אמרי׳ לבוד להחמיר בזה נמצא לקולא אמרינן לבוד הן מקורב הן כסתום ולהחמיר במקורב צ״ע בספק ובד״ת לחומרא ובדרבנן לקולא ובמפורד וסתום ביניהם בדבר הפסול ודאי להחמיר לא אמרי׳ אף בד״ת. ועסי׳ תק״ב במ״א אות ט׳. ועי״ד שע״א סעיף א׳ וע״ש בה׳ טומאת כהן איזו מ״ה ואיזו מדרבנן ובדרבנן י״ל לא אמרי׳ לבוד להחמיר: