פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרלב:א

הכותל עמ״א עט״ז א׳ וצ״ע אי פחות מג״ט לסכך י״ל אף הר״ן מודה דאמרינן לבוד ודופן עקימה. והנה ד״א פוסל בצד כבס״ב בהג״ה כל הסוכה ולא אמרינן ד״ע עד פחות ד״א ונשאר סכך פסול פחות ד״ט לתכשר באמצע דכל שיש בב״א ד״א תו ל״א ד״ע כלל ויש ו׳ או ז׳ אמה מדופן לסכך כשר אבל לדידן הלמ״מ כל שיש ד״א שלימות מכותל לכשר פסולה וכאמור ואם ד״א פחות משהו ואח״כ אויר פחות ג״ט צ״ע די״ל ד״ע ואומר פחות מג״ט אין פוסל ולא אמרינן לבוד להחמיר כה״ג ג״כ. א״נ שיש פחות ד״א סכך פסול וביניהם אויר פחות ג״ט אפשר דאומרים ד״ע לבוד להקל כה״ג וצ״ע. עמ״א ה׳ ותרל״ג סס״ו ואי״ה שם יבואר עוד:

ומ״ש בשם הב״ח ע׳ סוכה י״ד ב׳ הניח נסר רחב ד״פ אף ע״פ שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה ולמ״ד הפכן על צידיהן פסול והכי קיי״ל אתיא כפשטה ואפי׳ כמה נסרים יוכל לומר זה ולמ״ד הפכן ע״צ כשר מוקי שהניח נסר אחד (ערש״י שם) אפומא דמטללתא פסל היוצא מסוכה ובעל המאור ז״ל מפרש לה בסוכה שלא נשאר שיעור ז׳ ט׳ בהכשר חוץ הנסר וקמ״ל אע״ג דלא הכניס לתוך המחיצות רק ג״ט ובסוכה קטנה פחות מג״ט בהכניס לתוכה י״ל דמצטרף לכשיעור כבסעיף זה ועמ״א ג׳ ולא מצטרף מה שחוץ למחיצה משא״כ שלשה טפחים תו לא בטל ומיהו אי הוי דופן ברביעית לא מצטרף מה שחוץ לסוכה ולית כאן סכך פסול כלל דנסר ג״ט מסככין בהם כבסי׳ תרכ״ט סי״ח משא״כ אפומא דמטללתא שאין דופן הוי פסל היוצא מסוכה וכשר (כשדופן א׳ נמשך עכ״פ לחוץ הא לא״ה לא נסר ולא פסל כאן כבסי׳ תרל״א ס״ז) פסול כאן דהוי סכך פסול נסר ד״ט. ועחה״ר מסופק בזה בפחות מג״ט יע״ש. ומ״ש המ״א בשם מהרש״א ז״ל דע״כ מיירי בסוכה קטנה היינו שאין נשאר שיעור הכשר סוכה זע״ז לבר הנסר ומש״ה פסולה כל הסוכה דאי נשאר שיעור סוכה זע״ז לצד דופן אמצעי אמאי פסולה כל הסוכה כבס״ב (אבל נ״מ ודאי שאין ישינים תחתיו בסכך פסול ד״ט אלא פסולה משמע כל הסוכה ודומיא דאינך יע״ש) וא״כ אי נמי יש דופן ברוח ד׳ וד״ע פסולה דלא נשאר שיעור סוכה עכ״ל מהרש״א ז״ל והמ״א ז״ל ר״ל דבריו דלפ״ז אף שיש דופן וסוכה גדולה עכ״פ תחת הנסר רחב ד״ט אסור לישב תחתיו ונהי דבלא״ה סוכה כשירה אבל אותו נסר פסול ודופן עקומה הכין הוא דאין ישנים ואוכלים תחתיו וה״ה שינדלן מחוברים יחד עליהם לטי״ש במסמרים חשוב כנסר א׳ רחב ד״ט כבסי׳ תרכ״ז אות ו׳ בשם תשובת הרשב״א רי״ג יע״ש. ואע״ג דבגמרא אמרינן כפסל היוצא מסוכה הא לא״ה אין מצטרף וכשר זה למ״ד הפכן על צדיהן כשר ה״ה בזה אי הוי כותל מפסיק כשר משא״כ לדידן הפכן פסול ה״ה נסר ד״ט אע״ג שיש כותל מפסיק פסול כיון דמ״מ יש בו רחב ד״ט ומה בכך שאין בו בסוכה כ״א ג״ט הוי כהפכן ע״צ אבל המ״א ז״ל פירש דרש״י באמת ל״ד נקיט דופן עקומה א״נ ממש לשיטתיה בדף י״ו שנעקם הסכך כו׳ עט״ז א׳ א״כ למ״ד הפכן ע״צ כשר ה״ה פשיטא זה ואין מצטרף כלל טפח ג׳ שחוץ לסוכה ולית כאן סכך פסול כלל נסר ג״ט כשר. ואפשר לומר לפ״ז אף לדידן דהפכן פסול מ״מ כל שיש כותל מפסיק את״ל בסוכה קטנה סכך פסול הנסר כיון שיש בו רחב ד״ט עכ״פ מפסיק הכותל ולית כאן רק ג״ט סכך פסול ובסוכה גדולה עכ״פ מותר לישב תחתיו:

באופן כל שדופן מפסיק ונסר ד״ט מונח חציו בסוכה וחציו לחוץ סכך פסול עליו לדידן דהפכן ע״צ פסול ומיהו אין מצטרף מה שחוץ לפנים ואם פחות מד׳ טפחים בפנים בסוכה גדולה ישן תחתיו ואוכל שם ובקטנה פחות מג״ט משלים לכשיעוד וישן שם. ואפומא דמטללתא דהיינו שמונח מקצת בסוף דופן דקצר ואידך משך טפי כבסי׳ תרל״א ס״ז רואין כאלו כל הנסר תוך הסוכה וגדולה ד״ט עכ״פ אין ישן ואוכל תחתיו וקטנה בג״ט פסול כל הסוכה ופחות מג״ט צ״ע כמ״ש בחה״ר ויראה להקל פחות מג״ט בנסר דהוי ספק דרבנן ומיהו ספק דינא י״ל הוי חסרון ידיעה כה״ג והנה ג׳ מדריגות יש נסר רחב ד״ט פסול דרבנן שינדל״ן וכדומה ד״ת תולמ״ה ומהני מפקפק או פסל ביניהם וגגין המכוסין באבנים ד״ת עפר ולא מהני פקפוק ולא פסל ביניהם וכאמור ועט״ז ג׳ הטעם תערובות או מיעוט כליתא דמי י״ל כל שיש סכך פסול ד״ט בב״א אף פחות מד״ט בסוכה ודופן מפסיק לא בטל ואפוטא דמטללתא לית דופן עקומה ואי״ה בסוף הסי׳ יבואר עוד מהו סכך פסול ד״ט וד״א ואויר ג״ט: